נחלקו הרמב”ם והטור בשאלה, האם מותר בזמן שבית המקדש חרב, לקשט את קירות הבית בקרמיקה מצויירת או בטפטים עם דוגמאות או אפילו בצביעה מיוחדת של שני צבעים עם דוגמאות. ואף כי ברור שמותר לתלות תמונות על הקיר, נחלקו לעניין צביעת הקיר במיני ציורים או דוגמאות. לדעת הטור, כל עוד הוא משייר אמה על אמה ללא שום ציור וסיד זכר לחורבן בית המקדש מותר לו לקשט את קירות הבית בכל מיני קישוטים (טור או”ח תקס; וכן משמע מרי”ף ורא”ש). אולם לדעת הרמב”ם, מאז שנחרב בית המקדש תקנו חכמים שלא לקשט את הבית הפרטי יותר מדאי, ולכן אסור לצפות את הקירות בקרמיקה, בטפטים או בציורי קיר. וכל מה שתקנו חכמים להשאיר אמה על אמה זהו דווקא בסיד או בצבע, אבל לקשט את הקירות בקרמיקה וכדומה – אסור (רמב”ם תעניות ה, יב; שו”ע תקס, א).
להלכה, פוסקים רבים סוברים כדעת המקילים, וכן המנהג הרווח (מ”ב תקס, א), ומנהג חסידות להחמיר כדעת הרמב”ם.
במבני ציבור, כמו בית כנסת ובית ספר, לכל הדעות אין צורך לשייר מקום של אמה על אמה ללא סיד, וכן מותר לצפות את הקירות בטפטים או בקרמיקה מצויירת, כי התקנה היא דווקא בביתו הפרטי של האדם, ולא במקום ציבורי (מ”א ופמ”ג תקס, ב).
