ה,א – ביכורים
מהו ביכורים, שאז מביאים שתי הלחם, והם מנחת חיטים הבאה מן החדש (רש"י במדבר שם ועוד מפרשים רבים). וכן נאמר (ויקרא כג, כ): "וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' ", הרי ששתי הלחם הם לחם הביכורים.
עוד כתב רש"י (סנהדרין יא, ב), שמאז מתחיל זמן הבאת הביכורים, ולכן אמרו בגמרא שמעברים את השנה "על פירות האילן", "ואם לא יביאם בבואו לרגל צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת". ועל ידי הקרבת שתי הלחם הותרו הביכורים, כמבואר (מנחות פד, ב): "שתהא ראשית לכל המנחות… ומנין שתהא (שתי הלחם) קודמת לביכורים? תלמוד לומר: וחג שבעות תעשה לך בכורי קציר חטים". רש"י: "כלומר שתי הלחם יהא קודם לכל קציר חטין אפילו בכורים".
ה,ב – הבאת ביכורים בעצרת
אנציקלופדיה תלמודית (כרך ג, בכורים, עמוד רצט טור 2): "ביום טוב עצרת עצמו יש אומרים שאין מביאים בכורים (תוס' בשטמ"ק בכורות כו ב, והובא במהרי"ט אלגזי הל' בכורות רפ"ד), משום שצריכים קרבן, ואין מקריבים אותו ביום טוב. ויש אומרים שמקריבים קרבן זה אף ביום טוב, אבל בעצרת שחל להיות בשבת אין מביאים בכורים, שאין מקריבים קרבן זה בשבת (מנ"ח מצוה יח אות ג ומצוה צא)".
ה,ג – מדוע על ידי שתי הלחם מחיטה מתברכים פירות האילן
ר"ה טז, א: "תניא, אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח – מפני שהפסח זמן תבואה הוא; אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת – מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא; אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שיתברכו לכם פירות האילן". ויש לשאול, הלא שתי הלחם מחיטה ואיך בזכותם יתברכו פירות האילן? פירש רש"י: "שתי הלחם – ירצו על פירות האילן, שהן מתירין להביא בכורים, שאין מביאין בכורים קודם לעצרת, דכתיב (שמות לד, כב): בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים. ואני שמעתי דרבי יהודה לטעמיה, דהא אזלא כמאן דאמר בסנהדרין (ע, ב) עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה". וסוגיה זו מופיעה גם בברכות (מ, א): "דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון, רבי מאיר אומר: גפן היה… רבי נחמיה אומר: תאנה היתה… רבי יהודה אומר: חטה היתה…" ולר' יהודה כיוון שעץ הדעת חיטה, נפל העץ מדרגתו ונעשה עשב, ונתקללה האדמה שבזיעת אפיך תאכל לחם. ולעתיד לבא ארץ ישראל תוציא גולסקאות וכלי מילת, ועתידה חיטה שתיתמר כדקל, וכל חיטה תהיה כשתי כליות של שור הגדול (כתובות קיא, ב). ובחג השבועות שהוא היום שבו תוקן חטא אדה"ר על ידי קבלת התורה, שוב אפשר להחשיב את החיטה כפרי עץ (מחשבות חרוץ טו, יח).
והמהר"ל בחדושי אגדות לר"ה טז, א, ביאר שמביאים שתי הלחם כדי לברך פרי האילן, כי החיטים הם ראשית פרי האילן, שהם מצד אחד קרובים יותר לאדמה (ומשמע שעל ידי זה יותר תתברך האדמה מאשר על ידי פרי שגדל על עץ ורחוק מהאדמה), ומנגד הם מפותחים כפירות אילן, ואף זמן גידולם כגידול פירות האילן הראשונים, ולפני החטא היו החיטים עצים.
ה,ד – דברי מהר"ל על שם החג – ביכורים
שאל המהר"ל (תפארת ישראל פרק כז), כיוון שעיקר החג על שם מתן תורה, מדוע הוא נקרא בתורה 'ביכורים' ולא על שם מתן התורה. וביאר שהש"י נתן המועדים לשמחת ישראל אשר זכו אל הטוב, בפסח יצאו ממצרים, בסוכות על שהושיב בסוכות, ביום הכיפורים על שם הכפרה. אבל התורה היא לעול, עובדה שהאומות לא רצו בה, ואנחנו אמנם קיבלנו אותה אבל גם הייתה כפיית הר כגיגית, ולכן נכתב "יוֹם הַבִּכּוּרִים" (במדבר כח, כו), על שם המצווה הקשורה אליו. כיוצא בזה לא נאמר על ראש השנה יום הדין אלא "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" (ויקרא כג, כד).
ה,ה – שתי הלחם חמץ
ריקאנטי (במדבר כח, כו): "מנחה חדשה היא שתי הלחם, ונקראת מנחה חדשה כי באים להתיר החדש במקדש כאשר העומר מתיר במדינה, והרמז כדי שתטול מדת הדין חלקה בתחלת הקרבנות שנאמר (ויקרא ה, ח) והקריב את אשר לחטאת ראשונה. ונראה לי כי הוא סוד היותם חמץ והרמז למדת הדין החמוצה והקשה".
ויש לבאר, שאמנם לעתיד יתהפך הרע לטוב, ואזי תהיה מעלה עצומה בחמץ שיהפוך לטוב, אבל כיום הוא עדיין רע, ולכן אין מקום להביאו קרבן. אלא שמידת הדין שממנה מתפרנסים כל חילות הס"א, תעמוד ותקטרג, מדוע אין נותנים לה ולחילותיה ליהנות מהשפע הבא על ידי הקרבנות. וכל זמן שהעולם אינו מתוקן, אי אפשר לעמוד כנגדה. ולכן נותנים לה תחילה את חלקה, ועל ידי כך תהיה לה נחת, שתראה שבאמת מוקירים את ערכה. ודבר זה מכוון לעומק האמת, שעל ידי הרע מגיעים לטוב, ויתר על כן, לבסוף הרע יהפוך לטוב, וממילא יש לה מקום וראוי לתת לה את חלקה.
