ד – חג הקציר

פורסם בקטגוריה פרק יג - חג השבועות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ד,א – החגים תואמים את עונות השנה החקלאית

החגים תואמים את עונות השנה החקלאית, והם ימי שמחה והודאה על היבול, פסח – שעורים, שבועות – חיטים וביכורי פירות, סוכות – אסיף הכל (עיין רמב"ן וחזקוני שמות כג, טז, ורבנו בחיי שמות יג, ד).

ד,ב – חג הקציר – נידונים על פירות האילן

ר"ה טז, א: "משנה. בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה – כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, ובחג נידונין על המים".

ד,ג – האם חג הקציר הוא ראש השנה

למדנו שאינו נחשב מארבעה ראשי שנים, שאמרו במשנה הראשונה (ר"ה ב, א): "ארבעה ראשי שנים הם. באחד בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים, באחד באלול – ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי. באחד בתשרי – ראש השנה לשנים, ולשמיטין, וליובלות, לנטיעה, ולירקות. באחד בשבט – ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו".

אולם מאידך למדנו במגילה לא, ב, שעצרת נחשב כראש השנה: "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה. בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אלא שבתורת כהנים, אטו עצרת ראש השנה היא? – אין, עצרת נמי ראש השנה היא, דתנן: ובעצרת על פירות האילן".

ולמד הרב גורן (תורת המועדים עמ' 438) מרש"י שאין הכוונה שעצרת רק ר"ה לפירות האילן אלא ר"ה כללי, שכתב: "שהוא זמן קציר וזמן פירות האילן". אמנם שאל האם גם פסח שנידונים על התבואה, וסוכות שנידונים על המים נחשבים ר"ה. ומבאר שזה עניין מיוחד לחג השבועות, מפני שתקנת עזרא לקרוא הקללות קודם לעצרת ור"ה אינו תואם לסדר קריאת התורה שהיתה נהוגה אז בא"י, מפני שאז היו רגילים לסיים את התורה כל שלוש שנים או שלוש וחצי שנים. אלא מוכרחים לומר שתקנת עזרא נועדה לעשות הכנה של תשובה לקראת ר"ה, והיא תקנה כמו קריאת ד' פרשיות.

אמנם ציין שבפועל אנו קוראים את הקללות שתי שבתות לפני, וכפי שמפורש בתוס' מגילה לא, ב: "לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר"ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת". וכ"כ הר"ן על הרי"ף שם, שעכשיו אנו חוששים יותר שלא לסמוך קללות לר"ה.

וסיכם הרב גורן ששבועות הוא ראש השנה לצומח, ויום דין על כל הצומח. שאז נשלמו התבואות והתחילו להבכיר פירות האילן, וכל מה שימשיכו לצמוח על סמך מה שכבר התחילו עד חג השבועות. וכן מצינו במשנה שביעית א, א: "עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית… ובית הלל אומרים עד העצרת". ושם ב, א: "עד אימתי חורשין… ובשדה האילן עד עצרת". ופירש רש"י (מו"ק ג, ב), שעד העצרת בשדה האילן החרישה יפה לפירות של השנה הקודמת, ומכאן ואילך לשנה הבאה. וכן מבואר בירושלמי שביעית פ"א ה"א. ועיין עוד בדבריו שם.

ד,ד – חג הקציר – פירות המצווה בעולם הזה

עוד רמז יש בשמו של חג הקציר. כידוע עיקר שכר המצוות הוא בעולם הבא שהוא עולם האמת, אולם יש מצוות גדולות שאף שהקרן של שכרם שמור לעולם הבא, מכל מקום אוכלים מפירותיהם גם בעולם הזה, וכפי שאמרו חכמים במשנה (פאה א, א): "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם". והדברים תואמים, החג של מתן תורה הוא 'חג הקציר', שבו קוצרים ונהנים מפירות העולם הזה. וכפי שאמרו חכמים, שמות רבה (לא, טז): "חג הקציר שבו ניתנה תורה לישראל שאוכלים מפירותיה בעוה"ז…". ובתנחומא (משפטים יב): "וחג הקציר שבו נתן להם את התורה שאוכלין מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת להן לעולם הבא, שנאמר (משלי ח, יט) טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר.

פורסם בקטגוריה פרק יג - חג השבועות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן