ארכיון הקטגוריה: פרק ה – פרו ורבו

טו – מניעת היריון לפני הלידה הראשונה

טו, א – מניעת הריון לפני הלידה הראשונה

רוב הפוסקים והרבנים בזמננו אוסרים למנוע הריון לפני הלידה הראשונה, וכ"כ באהלה של תורה א, סז, לגבי אשה שהתחתנה בגיל שמונה עשרה ונולד לה תינוק אחד, ואם היא לא תימנע הריון מסתבר שהיא לא תוכל להשלים את לימודיה: "והנראה לענ"ד שהדיון בשאלה זו יכול להתעורר רק כאשר החלו לקיים מצוות פריה ורביה, וקשה לאשה להמשיך בקיום המצווה כל זמן שעדיין לא סיימה את לימודיה. אולם אין כל מקום להימנע לגמרי מלידת ילדים בתחילת חיי הנישואין בגלל שיקולים אלו". וכ"כ אשר חנן ח, אה"ע קיג. וכ"כ הרב בספר, שבמצב רגיל אסור לבני זוג צעירים למנוע הריון לפני הלידה הראשונה.

וכך היא סתימת רובם המוחלט של הפוסקים, שכלל לא עסקו בשאלה זו, ודנו רק בשאלה אם מותר בתנאים מסוימים למנוע הריון לפני קיום מצוות פריה ורביה, ולאיזה צורך מותר למנוע הריון אחרי קיום מצוות פריה ורביה. וכך היא ההוראה המקובלת.

אעפ"כ, יש כיום רבנים שנוטים להקל יותר, עיין במאמרו השקול של הרב יובל שרלו – 'דחיית לידה ראשונה בזוג צעיר' (צֹהר כז ה'תשס"ז, עמ' 83-89; עיין עוד בדברי הרב אלינסון המובאים בבני בנים ד, טו). כמו כן יעויין היטב בספר בהערה 14 על מצב מסוים של שעת הדחק.

טו, ב – מניעת הריון לפני הלידה הראשונה לצורך ביסוס הזוגיות

כתב בשו"ת בני בנים ד, טו, שבאופן כללי אין היתר למנוע הריון לפני הלידה הראשונה, אמנם אם בשל כך הנישואין יתעכבו, יש להתיר למנוע הריון למשך שישה חודשים: "איברא, דחיית גיל הנישואין היום יוצרת מכשולים עצומים, כמו שהאריך כבודו בטוב טעם, ומצוה עלינו לאדחוקי נפשן כדי לזרז ולהקדים את הנישואין ככל שאפשר, וקרוב לי לאמר עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ (תהלים קיט, קכו), שיישאו גם אם ידחו פריה ורביה לזמן שלא כדין, ומוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות וכו'. על כן אני נוהג להתיר לזוג למנוע הריון עד לששה חודשים אחרי הנישואין, שכן רשאי החתן לבחור להיות מלח שעונתו פעם בששה חודשים, עיין באבן העזר סימן עו סעיף א וסעיף ו, ובבית שמואל ס"ק ב, וממילא לא יקיים פריה ורביה באותו פרק זמן, ואף על פי שיש לחלק כמובן. ודי בשיעור של ששה חודשים לענות על רוב ההיסוסים והפחדים לקראת הנישואין, בפרט מצד הכלה, שחוששת שמא לא יעלו הנישואין יפה".

ובספר הרב כתב שרק בשעת הדחק מותר למנוע הריון לפני הלידה הראשונה, "וכן בני זוג שחוששים שהקשר ביניהם לא יציב ויש חשש שיאלצו להיפרד, טוב שימנעו הריון עד אשר יבססו את הקשר ביניהם. היתר זה הוא בדרך כלל למשך חצי שנה עד שנה".

פורסם בקטגוריה פרק ה - פרו ורבו | כתיבת תגובה

טז – מניעת היריון לאחר קיום חובת המצווה בבן ובת

טז, א – מניעת הריון אחרי קיום מצוות פריה ורביה

עיין לעיל ו, ג, על שתי השיטות בפוסקים עד היכן מצוות 'לערב', ומתי מותר למנוע הריון אחרי קיום מצוות פריה ורביה מדאורייתא. ועיין ו, ד, לביאור ההלכה המובאת בספר.

תשובות רבות מאד נכתבו בנושא זה, וכל אחת מתייחסת למציאות קצת שונה, עיין במקורות הרבים המובאים בשו"ת אשר חנן (א, אה"ע פ; ג-ד, אה"ע נא; ה, אה"ע י; ו-ז, אה"ע סד; ח, אה"ע קיב-קטו); ובאנציקלופדיה הלכתית רפואית (כרך ד, ערך מניעת הריון עמ' 767-783).

פורסם בקטגוריה פרק ה - פרו ורבו | כתיבת תגובה

יז – אמצעי המניעה האסורים והמותרים

סוגי מניעת הריון

יז, א – האשה שותפה בקיום מצוות בעלה

יבמות סה, ב: "יהודה וחזקיה תאומים היו, אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה, ואחד נגמרה צורתו לתחילת שבעה; יהודית דביתהו דרבי חייא הוה לה צער לידה, שנאי מנא ואתיא לקמיה דרבי חייא, אמרה: אתתא מפקדא אפריה ורביה? אמר לה: לא. אזלא אשתיא סמא דעקרתא, לסוף איגלאי מילתא, אמר לה: איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא (ומי יתן שלא שתית ותלדי לי עוד כרס אחד שני בנים, רש"י); דאמר מר: יהודה וחזקיה אחי, פזי וטוי אחוותא". וכ"כ שו"ע ה, יב: "ואשה מותרת לשתות עיקרים כדי לסרסה עד שלא תלד".

יסוד ההיתר לאשה לשתות כוס של עיקרין הוא מפני שהיא אינה מצווה בפריה ורביה, וכתב החתם סופר (שו"ת אה"ע א, כ) שכיום לגבי אשה נשואה הדין שונה: "אך לכאורה היינו בפנויה, ואי נמי אפילו בנשואות, כדביתהו דרבי חייא, ובימיהם שהיה יכול הבעל לישא אשה על אשתו או לגרשה בעל כרחה, ואם כן אם הוא מתואבי בנים ורוצה לקיים 'לערב אל תנח ידך', יכול לישא אחרת או לגרש את זו. ודביתהו דרבי חייא נכנסה על זה הספק שיגרשנה או ישא אחרת עליה אם ירצה, אבל השתא הכא דאיכא חרם דרבנו גרשום, אם כן אין לה רשות לשתות בלי רצון בעלה, דודאי משום 'לערב אל תנח ידך' לא הותר לו חרם דרבנו גרשום, דאם כן כל הזקנות יתגרשו בעל כרחן, וכיון דאינו יכול לגרשה בעל כרחה, ולא לישא אחרת עליה ומתבטל מצוות עשה של 'לערב על תנח ידך', צריכה רשות מבעלה או תתרצה לקבל גט ממנו". וכ"כ פת"ש (אה"ע ה, יא).

וכ"כ הרב בספר (הלכה יד, ובהערה 16): "ואין האשה יכולה לטעון שהואיל והיא עצמה אינה חייבת במצווה, מותר לה למנוע הריון בלא הגבלה, מפני שלאחר שנתקבלה תקנת רבנו גרשום שאסור לאיש לישא שתי נשים, ואסור לאיש לגרש את אשתו בעל כורחה, נעשה האיש תלוי לגמרי באשתו בקיום חובת המצווה, ובהסכמת האשה להינשא, הסכימה להיות שותפה עמו בקיום חובת המצווה".

יז, ב – מניעת הריון בדרך עקיפה אין בה השחתת זרע

למדנו מהמעשה באשתו של רבי חייא, שכאשר מניעת ההריון נעשית בגרמא, בתוך גוף האשה, כשאין דבר שחוצץ בין הזרע לרחם, אין חשש של השחתת זרע בעת התשמיש.

ועיין הרחבות לפרק ז, ה, ב, שהבאנו את מחלוקת האחרונים אם מותר לאשה לשתות כוס של עיקרין דוקא כשיש צער מיוחד או אפילו במקרה של צורך רגיל.

יז, ג – גלולות והתקן תוך רחמי

דין גלולות למניעת הריון והתקן תוך רחמי כדין כוס של עיקרים, שאין בו חשש של הוצאת זרע לבטלה. כ"כ אגרות משה (אה"ע ד, עד, ב; ועיין אה"ע ג, כד) לגבי גלולות: "ובענין לקיחת גלולות למניעת הריון, באופן שאין סכנה בלקיחת כדורים עצמם, ובזהירות שהגלולות לא יגרמו שתראה טיפות דם, הנה אם כבר קיימו פריה ורביה ויש סיבה כלכלית או סיבה נחוצה אחרת, או אפילו אם לא קיימו עדיין פריה ורביה, רק שהאשה חלושה, יכולה לקחת הגלולות למנוע הריון מאחר שאין בזה ענין של הוצאת ז"ל". וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט, נא, שער ב, פרק ד). וכ"כ הרב אלישיב (קובץ תשובות ג, קעד) הן לגבי גלולות והן לגבי התקן, וכ"כ במגדל צופים ד, מב. וכך מוסכם להלכה.

(בצי"א ח"ט, נא, שער ב, פרק ג אות ז החמיר מאד בדין התקן תוך רחמי. אמנם בחלק י, כה, פרק י חזר בו. לעיון נוסף בדין התקן תוך רחמי ובביאור בעיות של דימום, עיין אנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך ד, ערך 'מניעת הריון', עמ' 800-802; ובספר מציאות ורפואה בסדר נשים עמ' 161-185).

יז, ד – המתירים קונדום

בשו"ת אחיעזר ח"ג, כד, ה, דן במצב שיש סכנה לאשה להיכנס להריון, אם מותר לבעל לדוש מבפנים ולזרות מבחוץ, ואם מותר לו להשתמש בקונדום. והעלה צדדים לכאן ולכאן, ולמעשה סיים לגבי שימוש בקונדום: "שוב ראיתי בס' דבר אליהו להגר"א קלאצקי ז"ל שפלפל בזה בסי' ס"ה, והעלה גם בנידון שאלתו על ידי נרתיק דק להתירא, ובפרט בנידון דידן שיש לו בנים, דלמש"כ בספר הישר לר"ת, הובא בשו"ת חמדת שלמה, דבכה"ג שרי. על כל פנים יש לומר דאיסור תורה ליכא, ואינו אלא מדברי סופרים, ומשום מצות עונה התירו, כמו שכתב הרא"ה בשיטה מקובצת כתובות, והנני מסכים עם רום מעלת כבוד תורתו להורות היתר בדבר".

וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט נא, שער ב, פרק ב), ולמד שכמו שביאה שלא כדרכה נקראת תשמיש ומשכבי אשה, ומותרת כשאין כוונה להשחית את הזרע, "הוא הדין יש גם ללמוד ולהשוות גם בנוגע לשימוש בנרתיק במקום סכנה, ואין דרך אמצעי אחר, מכיון שאין כאן כל כוונה להשחית הזרע". והביא את התוס' רי"ד (יבמות יב, ב) שמעשה ער ואונן אסור רק אם כוונתו להשחית זרעו, אבל אם כוונתו שאשתו לא תבוא לידי סכנה מותר (עיין לעיל הרחבות לפרק ד, א, ט; הרחבות לפרק ב, יח, ג). "ואם כן יש מקום יותר נרחב לצדד כמו כן לומר בכהאי גוונא גם גבי נרתיק, וכנ"ל. מובן שצריכים שיקול דעת גדול עד מאד כדי להחליט על התרת השימוש באופן הנ"ז של לבישת כיס על האבר, וכן חקירה מרובה מפי כמה רופאים מומחים אם אמנם הסכנה גדולה ויש פחד מבוסס שאמצעי מניעה אחרים לא יועילו, אז רק אז יש מקום לדון להתיר אם הבעל כבר קיים פריה ורביה, דכמה מגדולי הפוסקים מהמתירים במוך קודם תשמיש גם כן מצריכים בשם התנאי דקיים פו"ר, או במקרה אחר נדיר ביותר ולזמן קצוב, וכולי האי ואולי".

בתשובה אחרת (כ, נ) התיר הציץ אליעזר יותר. שם נשאל "באשה שיש לה צער נורא בשעת תשמיש, מפני שזרע אישהּ הוי כסם השורף בשרה מבפנים, ומטעם זה הם נמנעים מלשמש, הרופאים אומרים שלעת עתה אין לה תרופה אלא אם כן ישמש בעלה בכיס". וכתב להתיר למרות שאין בנידון סכנה לאשה: "אמנם כן, לפענ"ד אפשר להתיר בנידוננו שבעלה ישמש בכיס, וגם בהסתמך ע"פ הוראת הגרח"ע ז"ל (באחיעזר ח"ג סימן כ"ד). והגם דבשם המדובר בהיכא שנשקפת לאשה סכנה באם תתעבר, אבל זיל בתר טעמא, שמנמק שם דכל כהאי גוונא ליכא איסור תורה אלא מדברי סופרים ומשום מצות עונה התירו, וזה יש להחיל גם על נידוננו, ובפרט שהא המדובר ביסורים גדולים של האשה באשר שזרע האיש הוי כסם השורף בשרה מבפנים. ולא עוד אלא מבחינת מה זה יותר גרוע ממה שנשקפת לאשה חשש סכנה באם תתעבר, וכדאיתא בכתובות (לג, ב) דמלקות יותר חמור [ופירש"י: יסורין] ואילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא. והכא נמי הא צער שלה נורא".

והביא עוד פוסק שהיקל מטעם אחר: "כן הלום ראיתי בשו"ת צפנת פענח (הוצאת ניו יורק, תשי"ד) סימן קס"ד שהשיב להתיר השימוש בכיס גבי איש באופן שהכיס יהא מהודק על האבר, ובנימוק חדש בזה, דהיכא שהוא מהודק לא חל על זה שם שכבת זרע, כיון דעדיין לא יצא הזרע לחוץ, ולכן אין עליו שם זרע כלל, יעו"ש, אמנם זה חידוש גדול, אבל הזכרתי זה לסניף בעלמא על האמור לעיל מזה. והדברים הא הרי יצאו מפי גאון עצום כהבעל צפנת פענח ז"ל".

יז, ה – רוב הפוסקים אוסרים שימוש בקונדום

אמנם רוב הפוסקים אסרו להשתמש בקונדום. בשו"ת מהרש"ם ג, רסח (בהגה"ה) נשאל אודות אשה שיש לה סכנה להיכנס להריון, והיא לא מצליחה להשתמש בדיאפרגמה "כי ניזוז מפי הרחם", אם מותר לבעל להשתמש בקונדום. וכתב שאסור, ואינו דומה השימוש בקונדום לשימוש במוך, "דהתם (במוך) שופך זרעו בתוך גוף הרחם אלא שנופל על המוך, מה שאין כן בנידון דידן שמוציא זרעו לתוך כיס המכסה כל האבר, והכיס חוצץ מסביב ואינו נוגע בגוף הרחם כלל – הוי הוצאת זרע לבטלה ממש. ואין שום צד להקל אלא משום פיקוח נפש, ובנידון דידן אין זה בכלל פיקוח נפש, שהרי בידה שלא תשמש והבעל בידו לגרשה, לכן ח"ו להקל, והמיקל בזה עתיד ליתן את הדין. ואף שהתורה התירה למחוק את שמו יתברך לעשות שלום וכו' אין ללמוד מזה להתיר בנידון דידן, דשאני התם שהוא רק פעם אחת ולא להתיר לעשות כן בתמידות. וכבר כתב הר"ן פ' יוה"כ דלעבור על לאו כמה פעמים חמור מלעבור באיסור סקילה פעם אחת" (אמנם בסוף כתב שאם יעשו חור בקונדום אפשר להקל אם יסכימו עמו שני רבנים).

וכ"כ בשו"ת דובב מישרים א, כ, וכתב על המהרש"ם: "וידוע רב חילו ותקפו מהגאון שר התורה הזה בכחא דהתירא, ואם הוא ירא להחליט לקולא, על כן גם אני ירא להקל בזה".

וכ"כ בשו"ת שבט הלוי ט, רסה, שמעולם לא התיר שימוש בקונדום אפילו אם יש סכנה לאשה להרות. וכ"כ בדבר חברון (אה"ע ח), שגם במקרה שיש לזוג שבעה ילדים וההריונות שלה קשים ומסוכנים, ואמצעי המניעה המותרים נתגלו כלא יעילים, אסור להשתמש בקונדום ויש להשתמש בדיאפרגמה.

וכ"כ רשז"א, ריש"א, הרב שלום משאש, ותפילה למשה, כמבואר באות הבאה. וכ"כ עוד רבים, עיין באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ד, ערך מניעת הריון, עמ' 802, הערה 311.

יז, ו – האוסרים שימוש בקונדום אפילו במקרים קשים

כתב בשו"ת מנחת שלמה ג, קג, טז, שאפילו במצב קשה שהאיש נגוע באיידס, אסור לשמש עם קונדום ואין מנוס מגירושין: "לבישת נרתיק לגבר הנגוע באיידס נחשב קרוב למוציא זרע לבטלה, והרי זה אסור בין אם הוא או היא נגוע, ואין זה שייך כלל לאמצעי מניעת הריון שהיא מותרת במקום הצורך, ולכן כשאחד מהם נגוע – אין מנוס מגירושין". וכ"כ ריש"א (מובא בנשמת אברהם ה, טז, 2, עמ' קמג), ותפילה למשה ה, מא.

והרב שלום משאש (שמש ומגן ד, עה) כתב: "על זוג בעלי תשובה שהבעל חלה במחלת הצהבתB , וכשלושה חודשים היה בבית חולים. וכעת חזר לביתו והרופאים אסרו להם להזדווג באופן ישיר מחמת הסכנה שתידבק באשה, ותגיע לידי סכנת נפשות. והאופן היחיד שהסכימו הרופאים הוא על ידי שיתן הבעל על אבר התשמיש כמין גומי, ונותן שם הזרע בשעת התשמיש באופן שלא תבוא אפילו טיפה אחת ברחם האשה, עוד שישה חודשים, מלבד שלושה חודשים שנתרחקו. והרב השואל ראה מה שכתבו בספר אגרות משה וציץ אליעזר, וגם שאל הרבה רבנים גדולים, ולא רצו להביע דעתם, ולכן פנה אלי לחוות דעתי בזה.

הנה ראיתי מה שכתבו הפוסקים, הרב אגרות משה וציץ אליעזר הנז', וראיתי שרוב הפוסקים שם אוסרים גומי אע"פ שהתירו במוך, ואמרו דהמיקל בזה עתיד ליתן את הדין. ואפילו המתירין לא התירו אלא אם הרופאים גזרו עליהם התשמיש לתמיד, אזי כדי לקיים מצוות עונה התירו לעשות זה. ובזה עצמו חולקים רוב הפוסקים, ואמרו שהם עתידים ליתן את הדין. אבל לזמן מוגבל כנידון דידן, שעדיין רק שישה חודשים ואפילו שנה שלימה, ודאי שהכל יסכימו לאסור. ובפרט אם בני הזוג דתיים מאד איך יקילו בדבר חמור כזה להוציא כל יום זרע לבטלה בשביל תענוג שלהם. חס וחלילה להתיר בזה, ויתנו תודה לא-ל שאינם חולים באופנים אחרים גדולים שלא יוכלו לשמש לגמרי מחמת עייפות גדולה שלה או שלו. ודעתי ברורה כהמחמירין בזה בכל אופן, והוא דבר דמסתבר, הן מן הסברא, הן מן ההלכה לעשות מצוות עונה, ותהיה מצוה הבאה בעבירה של הוצאת זרע לבטלה, ישתקע הדבר ולא יאמר, לחיות באיסור גדול כל ימיו. ולכן אם באמת הם דתיים ובאו לשאול, צריכים להרחיק הששה חודשים או אפילו שנה, וזה יעזור להם מן השמיים להיות בריאים. זה דעתי".

ועיין הרחבות לפרק ו, ד, ג, שחלק מהמחמירים בשימוש בקונדום, יקלו במקרים קשים של מחלות מין.

יז, ז – דעת האגרות משה בדין קונדום

בשו"ת אגרות משה (אה"ע א, סג) נשאל אודות אשה שסכנה היא לה להיכנס להריון, והתיר לה לשמש במוך, והוסיף: "והנה לשיטת הר"י ודעימיה שבמוך הוא כעל העצים ואבנים, ומכל מקום התירו, כיון שהוא לצורך מצות עונה אין זה לבטלה, יש מקום להתיר אף בכיסים שלובש האיש קודם התשמיש, דנהי שהוא כעל עצים ואבנים, מכל מקום כיון שמקיים בזה מצות עונה, הוא לצורך באשה שיש בה סכנה להתעבר ולא לבטלה ומותר כמו במוך. אבל לשיטה הב' שהיתר מוך הוא משום שהוא דרך תשמיש מסתבר שאסור לשמש בכיסים אלו, דהוא ודאי כעל עצים ואבנים וזה לא הותר לשיטה זו". ולמעשה סיים שאם האשה יכולה לשמש במוך או בדיאפרגמה, היא צריכה לעשות כן, "ואם יְרֵאה לסמוך על מוך וראבער שמכנסת האשה לרחמה מפני שחשש סכנה שלה גדול, יש מקום להתיר גם בכיס שלובש האיש כדהתיר באחיעזר אבל לא מטעמיה אלא מטעם שיטה א' שבארתי דכדאי הם רוב הפוסקים, והרמ"א בתוכם, לסמוך עלייהו בשעת הדחק גדול ועינוי נפש כזה וגם מקום עיגון ועשית שלום בין איש לאשתו שהתורה וחז"ל הקלו בהרבה דברים. אך עם כל זה בדין האחרון בהיתר כיס שלובש האיש אם יראה במוך ובראבער שבגופה בחשש סכנה גדול, יתיישב עם דודי הגאון ר' יעקב קאנטראוויץ שליט"א או עם אחר מגדולי הדור, ויראה להם תשובתי זאת שנתבאר בטוב טעם ההיתר בטעמים מוכרחים שנתיישבו הרבה דברים בעה"י".

אמנם בתשובה אחרת (אה"ע ג, כא) השיב לאשה שיש לה קרישיות יתר בדם, והרופאים אומרים שסכנה שתתעבר, והתיר להשתמש בדיאפרגמה או נרות, אבל אסר להשתמש בקונדום. וכ"כ גם בעוד תשובה (אה"ע ד, סז), ומשמע שאסר את הקונדום כמעט בכל מצב: "כי הכיסים שהאיש לובש אין להתיר למעשה".

ואולי האג"מ התיר להשתמש בקונדום רק במקרים מאד קשים, עיין הרחבות לפרק ו, ד, ג, כשאחד מבני הזוג חלה במחלת מין.

עיין עוד במאמרו של הרב ברוך פינקלשטיין (מציאות ורפואה בסדר נשים עמ' 251) בשיטת האגרות משה בדירוג אמצעי המניעה הנפוצים.

פורסם בקטגוריה פרק ה - פרו ורבו | כתיבת תגובה

יח – גלולות הורמונאליות והתקן תוך רחמי

יח, א – המסתייגים מגלולות

בשו"ת שיח נחום (צה) כתב שעדיף למנוע הריון על ידי דיאפרגמה מאשר גלולות, "לפענ"ד יש מגרעת לגלולות לעומת הדיאפרגמה. והיא זו: הדיאפרגמה אינה מפריעה כלל לתהליכים הטבעיים של הגוף, הואיל והיא בעצם סותמת מבחוץ את פתח הרחם ומונעת כניסת זרע, וממילא אין לה שום השפעה על המתרחש במערכת ההורמונאלית של גוף האשה. לא כן הגלולות, פעולתן היא לשנות את המאזן ההורמונאלי ולכך ישנן תופעות לוואי, הן לטווח קרוב, ומן הסתם גם לטווח ארוך, כגון דימומים ועוד. ישנם גם מחקרים רפואיים המלמדים על סיכונים העלולים להתעורר כתוצאה משימוש בגלולות, אם כי לאחרונה דיווחו רופאים בארץ שהשימוש בגלולות בדרך כלל אין בו סיכון ממשי אחרי שהופחת בהן המינון של ההורמונים. על כל פנים זאת היא שאלה רפואית מובהקת, וצריך לברר בכל מקרה אצל רופא מומחה המצוי ובקי במחקרים המעודכנים ביותר.

יתר על כן, הגלולות המיועדות למיניקות – לא רק על גוף האם הן משפיעות, כי אם גם עוברות לוולד היונק. אמנם נעשו הרבה בדיקות שהוכיחו שלהרבה נשים אין נזק מן הגלולות, אבל גם נתגלו תופעות לוואי שליליות בסוגי אוכלוסייה שונים, ומי יודע מה יתגלה בגופם של הילדים שינקו עם חלב אמותיהם גם הורמונים שלא אמורים להגיע להם, והרי אפשר שתופעות שליליות שונות רח"ל תתגלנה רק בעוד עשרות שנים, ואז כבר יהיה מאוחר מדי".

לעיון נוסף בנושא הסכנה שבגלולות, עיין בספר מציאות ורפואה בסדר נשים עמ' 293 במאמרו של ד"ר מאיר פרנקל, ושם בעמ' 317 במאמרם של ד"ר דינה רחל צימרמן וד"ר אלחנן בר-און, ושם בעמ' 324 במאמרה של ד"ר חנה קטן. ועוד שם בעמ' 173-186 בוויכוח בין ד"ר אורי לוי לבין ד"ר חנה קטן.

לעיון נוסף לגבי דימום הנוצר מגלולות, עיין אגרות משה אה"ע ב, יז; שו"ת באהלה של תורה ה, סח; ובמציאות ורפואה בסדר נשים עמ' 305-316.

פורסם בקטגוריה פרק ה - פרו ורבו | כתיבת תגובה

כ – שאלת רב

כ, א – שאלת רב על מניעת הריון

כמעט כל הפוסקים שעסקו במניעת הריון הוסיפו שלמעשה צריך לעשות שאלת חכם ולהתייעץ עם רבו כדי לשקול היטב את הצדדים השונים, ובמיוחד שהמציאות משתנה מזוג לזוג. להלן חלק מדברי הפוסקים בזה.

כתב בשו"ת אגרות משה (אה"ע ד, עד, ב): "ודע שבעניינים אלה צריך בכל פעם לשאול רב מובהק, ואין לסמוך רק על הרופא אף שהוא ירא שמיים".

בדרכי טהרה יט, יז, כתב: "ולא יפסוק אדם דין לעצמו בעניינים אלו, ולא תסתמך אשה על מה שפסק החכם לחברתה, מפני שהפרטים בהם רבים ושונים מאשה לאשה, ואמצעי מניעה שטובים לאשה אחת עלולים להיות מסוכנים לאחרת, ולא כל המותר לאשה אחת מותר גם לחברתה. ויכול הבעל גם להסתכן בהוצאת זרע לבטלה שהוא עוון חמור עד מאד, עד כדי כך שהגמרא מצאה בו צד הדומה לשופך דמים. ומי שעושה ופוסק על דעת עצמו, עוון פלילי הוא". ובשאלות ותשובות למטה אות ג: "שאלה: ילדתי בת לפני כחודשיים, יש לנו ב"ה ארבעה בנים ושתי בנות. ולבעלי ולי קשה לחשוב כעת על ילד נוסף. האם הרב מתיר לי לקחת גלולות למניעה? תשובה: אין עונים תשובות מסוג זה במכתב, אלא יש להגיע לרב או לכל רב אחר".

ובשו"ת באהלה של תורה א, סו, כתב: "מכל האמור עולה שבשעת דחק גדולה מותר למנוע הריון לזמן מוגבל גם אם הבעל עדיין לא קיים פריה ורביה. אך ההחלטה המעשית צריכה להיות בהתייעצות עם תלמיד חכם מוסמך, שיורה אם אכן המצב מצדיק דחייה של קיום המצוה". עוד שם א, סז: "כדי להבטיח את האובייקטיביות של ההכרח המונע את האדם מלקיים את המצווה, עליהם להתייעץ עם פוסק הלכה מוסמך, ורק הוא יכול לקבוע אם אכן יש הצדקה לדחיית המצווה".

שו"ת שואלין ודורשין ד, עו: "אך זאת למודעי שאין ללמוד מכאן ח"ו שום היתר לשום אשה אחרת, ובכל שאלה יש לפנות למורה הוראה כדי לברר שמא איכא דרכא אחרינא שאין בו שום חשש כלל ועיקר, ואין ללמוד מזה לשום מקרה אחר, והקב"ה יצילנו משגיאות".

חבל נחלתו יא, כד: "הוראת היתר לשימוש באמצעי מניעת הריון אף לזמן, צריכים התייעצות עם מורה הוראה, ולא כל משפחה יכולה להחליט על דעת עצמה בעניינים אלו".

אמנם בשיח נחום סי' צה כתב בסיכום תשובתו שמותר לדחות הריון עד שנתיים, ו"במקרה שיש צורך למניעה לתקופה ארוכה יותר, יש לבחון את האמצעי המתאים בהתייעצות עם רופא ובהוראת חכם".

ובספר הרב פירט את הטעמים מדוע נכון לשאול חכם בנידונים אלו, ועיין עוד מה שכתב הרב בנידון בספר 'רביבים' חלק א עמ' 105-106.

כ, ב – הסתייגויות הפוסקים בשאלות של מניעת הריון

מלבד הצורך לשאול רב, הפוסקים שהשיבו תשובות על אודות מניעת הריון סייגו את דבריהם בסייגים שונים, ונביא חלקם.

כתב בשו"ת אגרות משה אה"ע א, סד: "ולמעשה כשמזדמן שאלה כזו, אני חוקר ודורש הרבה אם יש להאשה סכנה בזה, ורק אם הבעל והאשה הם יראי ה' וצנועים במעשיהם שלא יקילו הם עצמם יותר מהראוי, וגם שלא ידעו אחרים ממה שהקלתי להם, כדי שלא יבואו אחרים להקל בעצמם שלא כדין. וגם רק על זמן קצר, וכשיעבור הזמן, אם אומרים שעדיין היא בסכנה להתעבר, אני חוקר ודורש עוד הפעם ואני מזהירם עוד הפעם מחומר האיסור, ושלא יבואו להקל יותר מהראוי ולא יפרסמו, וגם כן רק על זמן קצר, וכן בכל פעם אם עדיין הם צריכים לההיתר. ולכן מעטים מאד הם אלו שהתרתי להם. וכן יש לכל רב מובהק להתנהג בזה. וסתם רבנים ח"ו להם להורות בענין חמור זה".

עוד כתב (אה"ע א, יג): "אבל מכיון שיש לה חשש סכנה בהריון, יש להתיר לה לשמש במוך שהוא בהראבער שנותנין בגוף האשה שזה התירו האחרונים, וגם אני הארכתי בתשובה ע"ז, אבל הוא רק כשהאשה היא צנועה במעשיה ולא יבואו נשים אחרות להקל שלא כדין". עוד כתב (אה"ע ד, סז): "בתשובה על מכתב רעיתו הכבודה תחיה באשר ניכר מכתיבתה אשר היא יראה את השי"ת ונאמנת בדבריה וגם שהיא צנועה במעשיה ולא יצא מזה קלקול לאחרות, אני משיב לה להיתר מצד שהוא חשש סכנה, להניח הראבער שמשימות הנשים בגופן שהוא כמוך… והדבר יהיה בצניעות שלא תדענה חברותיה מזה כדי שלא יקלו נשים אחרות אף שלא יהיה להן חשש סכנה באמרן מכיון שאשה חרדית משתמשת בזה רשאות גם הן. ואני סומך שמע"כ ורעיתו לא יורו זה לאחרים, דכל אחת היא שאלה בפני עצמה וצריכה לשאול מבעל הוראה בעצמה, ומטעם זה אני מזהיר בכל פעם שמזדמן אשה שמתירין לה בשביל סכנה שיהא הדבר בצניעות גדולה".

בשו"ת שבט הלוי ז, קעז, כתב: "הנה באמת אף שמאד מרבים לשאול בהלכה זו, מכל מקום אני מתרחק להשיב בכתב באורך בזה שלא לפרסם היתרים למי שאסור להתיר לו, בכל זאת אנקוט נפשאי בקצירה לכבודו…". עוד כתב שם ט, רסה: "והדברים מובנים מעצמם ודבר פשוט כי אין ללמוד מזה למקום אחר, כי אנו מדברים מהוראת שעה, במקרה נדיר וסכנה גדולה, וח"ו לדמות בזה מילתא למילתא".

שו"ת אז נדברו ז, פא: "האמת הוא שאין אני משיב בעניינים כאלו לא בעל פה ולא בכתב, ויש לי גדר שלא להשיב אפילו בדבר שפשוט להיתר, וכשבאים אצלי לא לשם קבלת היתר ולהקל אלא לשאול דעת תורה ועצה מה הוא הדרך הישרה, אני מייעץ להם לפי דרכי, אשר גורמים להוסיף משפחות בישראל וברכת אובד עלי תבוא. כי בדרך כלל ההיתרים נתפשטו מאד ויש עזובה גדולה בשטח זה, ותכנון המשפחה שלא ידעו אבותינו ואבות אבותינו נכנסו כבר בבתים חשובים מאד, וכשאתה אומר איזה קולא, כבר מדמין מילתא למילתא, מספיק מה שחברתה אמרה לה שפלוני חכם התיר…".

עשה לך רב ז, קצרות סב: "הנני מאשר קבלת מכתבך מיום ט"ז כסלו תשמ"ו, ורוצה הייתי להימנע מלהשיבך בנושא כה רגיש, אבל נעתרתי להפצרותיך במכתב…". עוד כתב במים חיים ג, מא (בנידון קשירת חצוצרות): "בענין זה קשה עד מאד לפסוק בלי לדעת בבירור מצבה של האשה, כי אם אמנם יש סכנת נפשות או אפילו ספק סכנת נפשות – פשוט שיש להתיר, כי אין מה שעומד בפני פקוח נפש. ואם אין בדבר משום פיקוח נפש, ספק גדול אם יש להתיר משום דכאון ועצבים ללא חקירה מדוקדקת היטב, ואם מדובר לתקופת זמן קצרה ששה חדשים עד שנה, יש מקום להתיר אף ללא חשש סכנת נפשות".

מנחת יצחק א, קטו: "וכל זה לדינא, אבל למעשה מחמת חומר העניין אינני רוצה רק להיות סניף לאריות, וע"כ אם יסכים חותנו להיתרא יוכל לצרף גם דעתי בזה".

פורסם בקטגוריה פרק ה - פרו ורבו | כתיבת תגובה

כב – ברכת העם ונחלת הארץ

כב, א – ברכת הזרע אינה מוגזמת

בראשית יג, טז: "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה". רש"י: "כשם שאי אפשר לעפר להמנות, כך זרעך לא ימנה".

ספרי (דברים כה): "עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם (דברים ט, א) – רבן שמעון בן גמליאל אומר: דברו כתובים לשון הביי (הגזמה), שנאמר (שם): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן, אבל מה שאמר המקום לאברהם: וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם (בראשית כו, ד), וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ (שם יג, טז) – אינם דברי הביי".

בתורה תמימה הביא גירסה קצת שונה: "תניא: אף על פי דבעלמא דברה תורה לשון גוזמא, אבל מה שאמר הקדוש ברוך הוא וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אינו לשון גוזמא". וביאר: "יש לומר טעם הדבר שבכאן אינו לשון גוזמא, מפני דכיון דהכתוב מפרש אח"כ: אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת וכו', הרי דההיקש הוא ממש כפשוטו". 1

כב, ב – ככוכבי השמיים – ברכה בכמות ובאיכות

כתב המלבי"ם (בראשית כב, יז-יח): "כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וגם שהרבוי כולל גם הגדולה, שיהיו בבניך צדיקים, שכל אחד יהיה עולם מלא בפני עצמו כמו שכל כוכב עולם בפני עצמו, וגם יהיה רבוי הכמות כחול".

ובדומה לזה כתב רבנו בחיי (שם כח, יד) שברכת הזרע כוללת ברכה בכמות ובאיכות: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ. על דרך הפשט הבטיח הש"י ליעקב בכתוב הזה על רבוי זרעו כעפר. והיה יכול לומר: ככוכבי השמים, אבל יכלול כוונה אחרת מלבד הרבוי, והוא שלשון עפר הוא כולל השפלות והמעלה. השפלות, שיהיה זרעו בגלות בין האומות שפלים כעפר ומדרך כף רגל, והמעלה, שיעלו לבסוף על כל האומות ויתגברו באחרונה, כעפר הזה שהוא מדרך לכל והוא מתאבק ועולה באחרונה על הדורכים אותו, וכענין שאמר הנביא (ישעיהו יד, ב): וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם, ועל זה המשיל הכתוב זרע יעקב לעפר".

כב, ג – פריה ורביה בארץ ישראל מביאה ברכה לכל העולם

כתב המלבי"ם (בראשית כו, ד): "וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ. הנה הצדיק המושגח בהשגחה פרטיית דומה כצינור אשר על ידו יוּרק השפע לארץ, ובענין זה נאמר (שם כח, יד): וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ, ואמרו חז"ל שכולם מתברכים בשביל ישראל. וה' אמר ליצחק: וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ (שם כו, ג) ולא הבטיחו שעל ידו תבא הברכה לכל משפחות האדמה, השיב לו ה' כי עתה אי אפשר שיהיה זאת, אם מצדו אם מצד הארץ. אם מצדו, באשר הוא יחיד שרק לזרעו שיהיו קהל גדול יהיה להם הכח הזה שיתברכו גויי הארץ על ידיהם, ועל זה אמר: וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, ר"ל כמו שהכוכבים פועלים בעולם השפל, וכל ארץ יש לה כוכב מיוחד מריק עליה הברכה וההשפעה מאת המשפיע העליון, כן יהיה זרעך הרבים. אם מצד הארץ, שמה שנתתי לך את הארץ עדיין אינה בידך על ידי כיבוש וחזקה, רק שהבטחתי לך שיהיה לזרעך בעתיד, אבל בעת שארבה את זרעך, אז – וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, שיהיה שלהם על ידי כיבוש. ואז זכות זרעך וזכות הארץ שתדבק בם האלוהות תגדל עד שיהיו הם הצינור להריק ברכה לכל העולם, ואז – וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, ולא יהיה כמו עתה שרק אתה לבד תתברך בעת הרעב, כי יתברכו כולם".

כב, ד – סמיכות ברכת פריה ורביה לברכת הארץ

עוד כתב המלבי"ם (בראשית כח, יד): "בכל מקום הסמיך ברכת הזרע אל ברכת הארץ, כי שניהם מצרנים ותנאיים זה לזה, שהנטיעה הטובה לא תצלח לעשות פרי קודש רק בארץ נבחרת, ואחר שיהיו זרעך רבים כעפר הארץ, ותפרוץ להתפשט על כל הארץ ימה וקדמה, כי כן היה בכבוש יהושע שתחילה כבשו בצד הדרומי כלו ממזרח למערב, והיה ימה וקדמה, ואח"כ התפשטו גם בצד הצפוני והיה צפונה ונגבה, ואז, ונברכו בך כל משפחות האדמה, שהיא הברכה שנאמר לאברהם בפעם ראשונה (שם יב, ג)".


  1. . חולין צ, ב: "תנן התם: תפוח היה באמצע המזבח, פעמים היה עליו כשלש מאות כור. אמר רבא: גוזמא. השקו את התמיד בכוס של זהב, אמר רבא: גוזמא. אמר רבי אמי: דברה תורה לשון הואי, דברו נביאים לשון הואי, דברו חכמים לשון הואי. דברו חכמים לשון הואי – הא דאמרן, דברה תורה לשון הואי – עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם (דברים א, כח), דברו נביאים לשון הואי – וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם (מל"א א, מ)". ועיין תורה תמימה דברים א, אות לה.
פורסם בקטגוריה פרק ה - פרו ורבו | כתיבת תגובה

כג – הגאולה תלויה במצווה

כג, א – עד שיכלו כל הנשמות שבגוף

יבמות סב, א: "אמר רב אסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר (ישעיהו נז, טז): כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וגו'". וכן מובא בע"ז ה, א; נדה יג, ב.

שאלו בתוס' ישנים (יבמות שם): "אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף. תימה, דאמרינן (שבת קיט, ב): אלמלא ישראל משמרים שתי שבתות מיד נגאלין, והלא צריך שיכלו כל הנשמות שבגוף!" וביארו: "ויש לומר שהיו יולדות ששה בכרס אחד ויכלו הנשמות שבגוף מיד". וכ"כ תוס' (נדה יג, ב, 'עד'). כלומר, אם יקדימו ישראל ויתעוררו לחזור בתשובה שלימה, יחיש ה' את גאולתנו ויזכו שתלד כל אשה יותר ילדים.

והקשה מהרש"א (נדה יג, ב): "אבל האי לישנא דקאמר 'מיד נגאלין' אכתי דחוק, דאיך יהיו יולדות כל כך הרבה ככל הנשמות שבגוף שהיו ראוין להוליד לעתיד, ואולי שהוא כענין שאמרו שהיתה אשה אחת יולדת במצרים ששים ריבוא בכרס אחד, והוא משה שהיה שקול ככל ישראל, כן אם יזכו ישראל תלד אשה בענין זה ס' ריבוא בכרס אחד, שהנולד יהיה כששים ריבוא נשמות שבגוף. ולפי זה יתפרש האי קרא דמייתי טפי, שאמר (ישעיהו נז, טז: כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי) – כי רוח אחד מלפני יעטוף כנשמות הרבה שאני עשיתי בגוף, כי אותו רוח יהיה שקול ככל אותן נשמות, ורוח נאמר על מי שיש לו מעלה יתירה, כמו שכתוב (שם יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' וגו' ולזה אמר רוּחַ בלשון יחיד וּנְשָׁמוֹת בלשון רבים. וק"ל" (עיין עוד חתם סופר נדה שם, שהקשה ודחה את ביאורו של מהרש"א).

כג, ב – עתידה אשה לילד בכל יום

שבת ל, ב: "כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר (ירמיהו לא, ז): הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו. ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר: אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א, ט)! אמר לו: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה תרנגולת (שמטילה ביצים בכל יום)".

הקשו תוס' (ע"ז ה, א, 'אין') על מה שאמר שם רב אסי שאין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, "והא דאמר עתידה אשה שתלד בכל יום לימות המשיח?!". וביארו: "שמא יש לומר גוף חדש ונשמות חדשות יהיו".

עיין בדברי מרן הרב קוק (אוצרות הראי"ה ח"ב עמ' 103-105) שחבלי הלידה נוצרו בעולם מפני החטא, ובהתרוממות המוסר יוקלו ויתבטלו.

פורסם בקטגוריה פרק ה - פרו ורבו | כתיבת תגובה