כ – שאלת רב

פורסם בקטגוריה פרק ה - פרו ורבו. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כ, א – שאלת רב על מניעת הריון

כמעט כל הפוסקים שעסקו במניעת הריון הוסיפו שלמעשה צריך לעשות שאלת חכם ולהתייעץ עם רבו כדי לשקול היטב את הצדדים השונים, ובמיוחד שהמציאות משתנה מזוג לזוג. להלן חלק מדברי הפוסקים בזה.

כתב בשו"ת אגרות משה (אה"ע ד, עד, ב): "ודע שבעניינים אלה צריך בכל פעם לשאול רב מובהק, ואין לסמוך רק על הרופא אף שהוא ירא שמיים".

בדרכי טהרה יט, יז, כתב: "ולא יפסוק אדם דין לעצמו בעניינים אלו, ולא תסתמך אשה על מה שפסק החכם לחברתה, מפני שהפרטים בהם רבים ושונים מאשה לאשה, ואמצעי מניעה שטובים לאשה אחת עלולים להיות מסוכנים לאחרת, ולא כל המותר לאשה אחת מותר גם לחברתה. ויכול הבעל גם להסתכן בהוצאת זרע לבטלה שהוא עוון חמור עד מאד, עד כדי כך שהגמרא מצאה בו צד הדומה לשופך דמים. ומי שעושה ופוסק על דעת עצמו, עוון פלילי הוא". ובשאלות ותשובות למטה אות ג: "שאלה: ילדתי בת לפני כחודשיים, יש לנו ב"ה ארבעה בנים ושתי בנות. ולבעלי ולי קשה לחשוב כעת על ילד נוסף. האם הרב מתיר לי לקחת גלולות למניעה? תשובה: אין עונים תשובות מסוג זה במכתב, אלא יש להגיע לרב או לכל רב אחר".

ובשו"ת באהלה של תורה א, סו, כתב: "מכל האמור עולה שבשעת דחק גדולה מותר למנוע הריון לזמן מוגבל גם אם הבעל עדיין לא קיים פריה ורביה. אך ההחלטה המעשית צריכה להיות בהתייעצות עם תלמיד חכם מוסמך, שיורה אם אכן המצב מצדיק דחייה של קיום המצוה". עוד שם א, סז: "כדי להבטיח את האובייקטיביות של ההכרח המונע את האדם מלקיים את המצווה, עליהם להתייעץ עם פוסק הלכה מוסמך, ורק הוא יכול לקבוע אם אכן יש הצדקה לדחיית המצווה".

שו"ת שואלין ודורשין ד, עו: "אך זאת למודעי שאין ללמוד מכאן ח"ו שום היתר לשום אשה אחרת, ובכל שאלה יש לפנות למורה הוראה כדי לברר שמא איכא דרכא אחרינא שאין בו שום חשש כלל ועיקר, ואין ללמוד מזה לשום מקרה אחר, והקב"ה יצילנו משגיאות".

חבל נחלתו יא, כד: "הוראת היתר לשימוש באמצעי מניעת הריון אף לזמן, צריכים התייעצות עם מורה הוראה, ולא כל משפחה יכולה להחליט על דעת עצמה בעניינים אלו".

אמנם בשיח נחום סי' צה כתב בסיכום תשובתו שמותר לדחות הריון עד שנתיים, ו"במקרה שיש צורך למניעה לתקופה ארוכה יותר, יש לבחון את האמצעי המתאים בהתייעצות עם רופא ובהוראת חכם".

ובספר הרב פירט את הטעמים מדוע נכון לשאול חכם בנידונים אלו, ועיין עוד מה שכתב הרב בנידון בספר 'רביבים' חלק א עמ' 105-106.

כ, ב – הסתייגויות הפוסקים בשאלות של מניעת הריון

מלבד הצורך לשאול רב, הפוסקים שהשיבו תשובות על אודות מניעת הריון סייגו את דבריהם בסייגים שונים, ונביא חלקם.

כתב בשו"ת אגרות משה אה"ע א, סד: "ולמעשה כשמזדמן שאלה כזו, אני חוקר ודורש הרבה אם יש להאשה סכנה בזה, ורק אם הבעל והאשה הם יראי ה' וצנועים במעשיהם שלא יקילו הם עצמם יותר מהראוי, וגם שלא ידעו אחרים ממה שהקלתי להם, כדי שלא יבואו אחרים להקל בעצמם שלא כדין. וגם רק על זמן קצר, וכשיעבור הזמן, אם אומרים שעדיין היא בסכנה להתעבר, אני חוקר ודורש עוד הפעם ואני מזהירם עוד הפעם מחומר האיסור, ושלא יבואו להקל יותר מהראוי ולא יפרסמו, וגם כן רק על זמן קצר, וכן בכל פעם אם עדיין הם צריכים לההיתר. ולכן מעטים מאד הם אלו שהתרתי להם. וכן יש לכל רב מובהק להתנהג בזה. וסתם רבנים ח"ו להם להורות בענין חמור זה".

עוד כתב (אה"ע א, יג): "אבל מכיון שיש לה חשש סכנה בהריון, יש להתיר לה לשמש במוך שהוא בהראבער שנותנין בגוף האשה שזה התירו האחרונים, וגם אני הארכתי בתשובה ע"ז, אבל הוא רק כשהאשה היא צנועה במעשיה ולא יבואו נשים אחרות להקל שלא כדין". עוד כתב (אה"ע ד, סז): "בתשובה על מכתב רעיתו הכבודה תחיה באשר ניכר מכתיבתה אשר היא יראה את השי"ת ונאמנת בדבריה וגם שהיא צנועה במעשיה ולא יצא מזה קלקול לאחרות, אני משיב לה להיתר מצד שהוא חשש סכנה, להניח הראבער שמשימות הנשים בגופן שהוא כמוך… והדבר יהיה בצניעות שלא תדענה חברותיה מזה כדי שלא יקלו נשים אחרות אף שלא יהיה להן חשש סכנה באמרן מכיון שאשה חרדית משתמשת בזה רשאות גם הן. ואני סומך שמע"כ ורעיתו לא יורו זה לאחרים, דכל אחת היא שאלה בפני עצמה וצריכה לשאול מבעל הוראה בעצמה, ומטעם זה אני מזהיר בכל פעם שמזדמן אשה שמתירין לה בשביל סכנה שיהא הדבר בצניעות גדולה".

בשו"ת שבט הלוי ז, קעז, כתב: "הנה באמת אף שמאד מרבים לשאול בהלכה זו, מכל מקום אני מתרחק להשיב בכתב באורך בזה שלא לפרסם היתרים למי שאסור להתיר לו, בכל זאת אנקוט נפשאי בקצירה לכבודו…". עוד כתב שם ט, רסה: "והדברים מובנים מעצמם ודבר פשוט כי אין ללמוד מזה למקום אחר, כי אנו מדברים מהוראת שעה, במקרה נדיר וסכנה גדולה, וח"ו לדמות בזה מילתא למילתא".

שו"ת אז נדברו ז, פא: "האמת הוא שאין אני משיב בעניינים כאלו לא בעל פה ולא בכתב, ויש לי גדר שלא להשיב אפילו בדבר שפשוט להיתר, וכשבאים אצלי לא לשם קבלת היתר ולהקל אלא לשאול דעת תורה ועצה מה הוא הדרך הישרה, אני מייעץ להם לפי דרכי, אשר גורמים להוסיף משפחות בישראל וברכת אובד עלי תבוא. כי בדרך כלל ההיתרים נתפשטו מאד ויש עזובה גדולה בשטח זה, ותכנון המשפחה שלא ידעו אבותינו ואבות אבותינו נכנסו כבר בבתים חשובים מאד, וכשאתה אומר איזה קולא, כבר מדמין מילתא למילתא, מספיק מה שחברתה אמרה לה שפלוני חכם התיר…".

עשה לך רב ז, קצרות סב: "הנני מאשר קבלת מכתבך מיום ט"ז כסלו תשמ"ו, ורוצה הייתי להימנע מלהשיבך בנושא כה רגיש, אבל נעתרתי להפצרותיך במכתב…". עוד כתב במים חיים ג, מא (בנידון קשירת חצוצרות): "בענין זה קשה עד מאד לפסוק בלי לדעת בבירור מצבה של האשה, כי אם אמנם יש סכנת נפשות או אפילו ספק סכנת נפשות – פשוט שיש להתיר, כי אין מה שעומד בפני פקוח נפש. ואם אין בדבר משום פיקוח נפש, ספק גדול אם יש להתיר משום דכאון ועצבים ללא חקירה מדוקדקת היטב, ואם מדובר לתקופת זמן קצרה ששה חדשים עד שנה, יש מקום להתיר אף ללא חשש סכנת נפשות".

מנחת יצחק א, קטו: "וכל זה לדינא, אבל למעשה מחמת חומר העניין אינני רוצה רק להיות סניף לאריות, וע"כ אם יסכים חותנו להיתרא יוכל לצרף גם דעתי בזה".

פורסם בקטגוריה פרק ה - פרו ורבו. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן