פרק כ – בעלי חיים

א,א – איסור מחמר ושביתת בהמה איסור עשיית מלאכה בבהמה אינו מכלל ל"ט מלאכות, ולכן העובר עליו אינו נענש בסקילה. ואף שבנוסף לעשה יש בו

ב,א – פעמון פקוק האם נחשב משא ודין דיסקית של כלב מבואר בגמרא שבת נד, ב, שאסור להוציא לרשות הרבים חמור שפעמון פקוק לצווארו, מפני

ג,א – זריקת חיטים בשבת שירה כתב מ"א שכד, ז: "יש נוהגין לתת חטין בשבת שירה לפני העופות, ואינו נכון, שהרי אין מזונותן עליך". וכ"כ

ה,א – טלטול בעל חיים כדי להצילו עפ"י הגמרא שבת קכח, ב, נפסק בשו"ע שה, יט: "בהמה שנפלה לאמת המים, אם המים עמוקים ומפני כך

ו,א – צידה ממקום שאינו ניצוד לגמרי למקום שניצוד לגמרי הכניס חיה למקום שצריך לטרוח בצידתה, עבר באיסור דרבנן. ואם צד את החיה שם –

ז,א – הערה 4 – סגירת דלת או חלון כאשר יש בבית בעל חיים הרחבת ההערה: נחלקו הראשונים לגבי סגירת תיבה קטנה שיש בה זבובים:

ח,א – הערה 5 – הליכה במקום שבוודאי ידרוס נמלים כתב בספר איסור והיתר (נט, לט) שאסור לדרוס בדרך הילוכו נמלים ושאר שקצים ורמשים. והובא

ט,א – חובל משום מה חייב כתב הרמב"ם ח, ז, שהחובל חייב משום מפרק, והוא שיהיה צריך לדם שיצא מהחבורה. אמנם רוב ככל הפוסקים סוברים

י,א – צידת והריגת יתושים מבואר בגמרא שבת קז, ב, שלכל הדעות הריגת פרעוש אסורה מהתורה, ואילו לגבי צידתו נחלקו, לר' אליעזר אסור מהתורה, ולר'