ז – צידה ללא כוונה

פורסם בקטגוריה פרק כ - בעלי חיים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ז,א – הערה 4 – סגירת דלת או חלון כאשר יש בבית בעל חיים

הרחבת ההערה: נחלקו הראשונים לגבי סגירת תיבה קטנה שיש בה זבובים: לדעת התרומה, גם כשהמטרה אינה לצוד – אסור לסוגרה, כי הם ניצודים בתוכה. ולדעת הטור, מותר לסוגרה, כי אפילו במצב שאם ידו היתה בתוך התיבה היה יכול בקלות לתפוס את הזבוב, מ"מ בפועל ידו אינה בתוך התיבה, ואם יפתח את התיבה כדי להכניס את ידו, הזבובים כבר יוכלו לברוח. וסיכם הב"י שיש לחוש לדעת התרומה. וכ"כ הרמ"א שטז, ג, בדעת סתם, ובי"א הזכיר את דעת המקילים. ובמ"ב טז, כתב בשם האחרונים שיש להחמיר. אמנם כאשר יש ספק אם יש שם זבובים, כתב הט"ז שמותר לסגור את התיבה. וכ"כ בשש"כ כז, מו; ארח"ש יד, כ; ומנחת איש יח, כט.

ויש מבארים שדעת השו"ע להקל, ולכן לא הזכיר בשו"ע דין זה, ומה שכתב בב"י, כוונתו שיש לחוש לכתחילה, אבל לא שכך הדין מחייב. וכ"כ  בילקוט יוסף שטז, ד; מנו"א יז, 45; אשמרה שבת א, ג, ה. וכיוון שהדין דרבנן, שאין מין זבובים ניצוד, ונראה שאף השו"ע והרמ"א סוברים שרק מלכתחילה נכון להחמיר, לכן בשעת הצורך אפשר להקל. בנוסף לכך, כמדומה שבתיבות רבות, כיוון שאינן קטנות מאוד, אין הם ניצודים לגמרי, וגם מצד זה צידתם מדרבנן. ובזה שהתיבה גדולה קצת, גם המ"ב שטז, טו, ושעה"צ יח, מיקל, משום שהוא פסיק רישא דלא ניחא ליה בתרי דרבנן.

ויש לשאול, מדוע לא היקלו לכתחילה גם בתיבה קטנה, שגם בתיבה קטנה הוא שני דרבנן: א) זבובים הוא מין שאין רגילים לצוד, ב) זו מלאכה שאינה צריכה לגופה. ואמנם לרמב"ם משאצל"ג אסורה מהתורה, אולם מנגד יש מקילים גם בפסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן אחד (לעיל ט, 2).

במנו"א ח"ג יז, יב, וח"ב א, 16-17, ביאר, שלמרות שהוא פסיק רישא דלא ניחא בדרבנן (והשו"ע מיקל בזה), מכל מקום כתב הב"י להחמיר משום שאין הכל בקיאים להבחין בין דבר שבמינו ניצוד לדבר שאין במינו ניצוד. וצ"ע בסברתו, שכן נראה שכל מי שמקל בפסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן, יקל בזה, וכ"כ בילקוט יוסף שטז, ד. וביאר שמה שחשש הב"י ועוד פוסקים רבים לדעת התרומה, הוא מפני שלדעתם לכתחילה אין להקל בפסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן אחד. ואף בצירוף דעת הרשב"א (המובאת להלן) אין להקל לכתחילה. אבל בשעת הצורך נראה פשוט שהעיקר להקל בפסיק רישא דלא ניחא ליה בשני דרבנן, ק"ו כאשר מצטרפת לזה דעת הרשב"א להקל.

ובארח"ש יד, יט, ומנחת איש יח, כח, החמירו שלא לסגור חלון במקום שמותקנת רשת. ולפי מה שביארתי בשעת הצורך אפשר להקל, שכן הוא פסיק רישא דלא ניחא בתרי דרבנן, ואולי אף בשלושה דרבנן, ובנוסף לכך לרשב"א אין בזה כלל איסור.

ז,ב – דעת הרשב"א והחולקים עליו

כתב הרשב"א (שבת קז, א) לגבי צידת צבי: "ובירושלמי (פרק יג ה"ו) נראה שהתירו לנעול לכתחילה ביתו לשמור ביתו וצבי שבתוכו, דכיוון שהוא צריך לשמור ביתו אע"פ שעל ידי כך ניצוד הצבי ממילא מותר, ובלבד שלא יתכוין לשמור את הצבי בלבד". ומשמע שלדעת הרשב"א גם אם בנוסף לכוונה לסגור את הדלת יכוון לצוד את הצבי, כיוון שעיקר כוונתו לסגור את הדלת, כיוון שצידת הצבי נעשית בפסיק רישא – מותר. ובאר בשלטי גיבורים שם, שאע"פ שהעושה דבר בלא כוונה, אם הוא פסיק רישא, היינו שבהכרח תיעשה מלאכה, הדבר אסור מהתורה, זה דווקא שבאותו מעשה אינו מתכוון לעשות דבר אחר שמותר לגמרי. אבל כשבאותו מעשה הוא מתכוון לדבר המותר לגמרי, היינו לסגירת הבית כדי להגן עליו, גם כשהוא פסיק רישא לצוד – מותר. ובאבני נזר (קצד) הסביר שההיתר לרשב"א הוא מפני שסגירת הדלת אינה מעשה בגוף הצבי, ולכן הוא דומה לגרמא, ולכן כאשר עיקר כוונתו למטרה אחרת, למרות שהוא גם צד ואף מעוניין בזה, אין איסור.

והר"ן (לח, א, 'מתניתין') כתב על הרשב"א: "ודבריו תמוהים בעיני הרבה, היאך אפשר שאפילו במתכוון לנעול בעדו ובעד הצבי יהא מותר, וכי מפני שהוא צריך לנעול ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת. ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו שאינו מתכוון לנעול בעד הצבי, כל שהוא יודע שהצבי בתוכו ושאי אפשר לו שלא יהא הצבי ניצוד בתוכו אסור, והיינו דאמרינן בכולה מכילתין דמודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות". וכך דעת הריטב"א. וכ"כ מגיד משנה (שבת י, כג), וכתב שכך דעת הרמב"ן. וכ"כ כסף משנה (א, ז), א"ר, תוספת שבת, מ"ב שטז, כה, שעה"צ לב, ורב פעלים א, כג. ועיין במנו"א ח"ג י"ז, ז, ואשמרה שבת פ"ג ס"ק ח.

אמנם כאשר יש סיבות חזקות להקל, מצרפים את סברת הרשב"א, כמובא  ביבי"א ד, לד, לו, יחו"ד ה, כט, ושבט הלוי ו, צד. ועיין בשו"ע שכח, יג, שמותר להציל בעזרת רשת תינוק שנפל לנהר למרות שעל ידי כך הוא צד דגים, ובשעה"צ יז, כתב שיש מחלוקת אם מותר לכוון גם לצידת הדגים.

פורסם בקטגוריה פרק כ - בעלי חיים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן