פרק כה – מלאכת גוי

א,א – גוי ששבת חייב מיתה סנהדרין נח, ב: "אמר ריש לקיש: נכרי ששבת – חייב מיתה, שנאמר 'ויום ולילה לא ישבותו'… אמר רבינא: אפילו

ג,א – ההיתר ליהנות באופן לא ישיר ממלאכת הגוי מה שכתבתי שמותר ליהנות מכך שהגוי כיבה את האור למענו, הואיל ואין זו הנאה חיובית מגוף

ד,א – דוגמאות להיתרים של שבות דשבות לצורך מצווה כתב במ"ב תרלז, א, בשם באר יצחק, שמותר לומר לגוי להחזיר את הסכך שנפל בסוכות, כי

ה,א – מלאכה שעשה גוי למען חולה ולמען ישראל אם הדליק תנור בשביל חולה, מותר גם לבריא ליהנות מהחום. אבל אם הדליק עבור שניהם כאחד,

ו,א – האם מותר לשלם לגוי על מלצרות בשבת נחלקו האחרונים על מי חל איסור שכר שבת: לדעת מנורה הטהורה (מובא בתהל"ד), איסור שכר שבת

ז,א – חשש מראית עין במלאכה שנעשית מחוץ לתחום אם המלאכה נעשית מחוץ לתחום שבת, אין לחשוש למראית עין (שו"ע רמד, א). וצ"ע אם גם

ח,א – הערה 10 – האם גוי שעושה בחינם נחשב כעושה בקבלנות נוכרי שבא מעצמו והציע לעשות את מלאכת היהודי בחינם, הרי זה נחשב כעושה

ט,א – יהודי וגוי שלא עשו בתחילה תנאי ישראל וגוי העובדים בשותפות ולא עשו ביניהם מתחילה תנאי, כתבו הפוסקים שלוש עצות: א) שיבטלו את השותפות