הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ו – שכיר, אריס ושוכר בשדה ובמפעל

ו,א – האם מותר לשלם לגוי על מלצרות בשבת

נחלקו האחרונים על מי חל איסור שכר שבת: לדעת מנורה הטהורה (מובא בתהל"ד), איסור שכר שבת הוא גם על הנותן וגם על המקבל. ולדעת תהל"ד רמג, א, האיסור הוא רק על המקבל, אך מ"מ גם על הנותן יש איסור משום לפני עיוור. וכן נראה מהמ"ב שו, כא. וההבדל ביניהם הוא במקרה שצריך לתת שכר לגוי עבור עבודה מותרת כמלצרות בשבת. למנורה הטהורה אסור כי צריך להבליע את שכרו בעבודה של יום חול, כמו אצל פועל יהודי. ולתהל"ד ולמ"ב מותר, וכ"כ שש"כ (כח, הלכות נה וסג). וכן הלכה.

ו,ב – הנאה ממלאכה שנעשתה בפרהסיא באיסור

כתב במ"ב רמד, יט, שאם הגוי עבד עבור היהודי בקבלנות בדבר שנעשה בפרהסיא, והאיסור משום מראית עין, נכון להחמיר שזה שנעשתה המלאכה עבורו בפרהסיא לא יהנה ממנה לעולם. אבל אם הגוי עבד כשכיר יום, שזה אסור מדינא, אסור מצד הדין ליהנות מעבודתו לעולם. וכך דעת הב"ח, מ"א יא, ח"א ג, ז. אמנם לט"ז ד, עפ"י הר"ן, גם בשכירים מצד הדין מותר בכדי שיעשו, ורק נכון להחמיר. ודווקא במקרה שחפרו קבר עבור ישראל החמירו חכמים לאסור עולמית, משום שגנאי הוא לישראל להיקבר בקבר שנתפרסם שנתחללה בו שבת. וכתב במ"ב שכה, עג, שכדברי הר"ן כתבו עוד כמה ראשונים, ולכן בשעת הצורך אין להחמיר.

הרי שלמסקנה נכון להחמיר בכל אופן שעבדו באיסור, גם כשהאיסור היה משום מראית עין בלבד. אבל בשעת הדחק אפשר להקל אפילו כשהיו שכירי שבת, זולת בקבר.

תפריט