ט – שותפות ומניות בבנק

ט,א – יהודי וגוי שלא עשו בתחילה תנאי

ישראל וגוי העובדים בשותפות ולא עשו ביניהם מתחילה תנאי, כתבו הפוסקים שלוש עצות: א) שיבטלו את השותפות ואח"כ יחזרו שוב להשתתף ויעשו תנאי (שו"ע רמה, ג). ב) שישכיר לגוי את חלקו בעסק בכל ימי השבתות עם שניים שלושה ימי חול (משום שכר שבת), והגוי ישלם לו על ימים אלו דמי שכירות ויקח לעצמו את כל הרווחים מימים אלו (רמ"א רמה, ג, ומ"ב טו). ואין בזה משום מראית עין, כיוון שידוע לכולם שיש לגוי חלק בעסק (מ"ב שם).
ג) שהישראל ישכור את השותף הגוי בקבלנות לעבוד בשבילו בשבת, דהיינו: שיסכימו שעל כל כמות מסוימת של יצור או מכירה, הגוי יקבל סכום מסוים, ושאר רווחי השבת יהיו שייכים לישראל ולגוי בשווה (רמ"א שם ומ"ב שם). וכ"כ בארח"ש כג, רו.

ט,ב – ברכת שחייה

מי שיש לו בריכת שחייה, אסור לו להפעיל אותה בשבת על ידי שכיר גוי. אבל אם הגוי אריס אצלו, היינו שהוא עובד תמורת אחוזים מהרווח, יכול היהודי לתת לו רשות לעבוד כל ימות השבוע כולל שבת, הואיל והגוי עובד בשבת עבור עצמו, כדי להרוויח את חלקו. וגם כשיהודים באים לבריכה הזו תוך חילול שבת, הואיל וגם בלא זאת היו מחללים שבת, והיהודי אינו מסייע להם בכך בעת שהם מחללים את השבת, אין בדבר איסור (ועיין בהלכה ז, והערה 9). אמנם נראה שאם עיקר הלקוחות הם יהודים, לדעת הציץ אליעזר יג, לט, אסור. והעצה לכך היא למכור חלק מהעסק לגוי, באופן שהגוי עובד בחלקו שהוא יום שישי ושבת. וצ"ע. ואפשר להקל בזה רק בתנאי שכבר ממילא חומת השבת נפרצה בעניין זה, שהרבה בריכות פתוחות ואותם יהודים ממילא מחללים שבת בטיולים ובילויים, אבל אין שום היתר ליהודי לפרוץ את חומת השבת.

תפריט