ד – לצורך מצווה וצורך גדול

פורסם בקטגוריה פרק כה - מלאכת גוי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-25-04/

ד,א – דוגמאות להיתרים של שבות דשבות לצורך מצווה

כתב במ"ב תרלז, א, בשם באר יצחק, שמותר לומר לגוי להחזיר את הסכך שנפל בסוכות, כי הנחת הסכך אסורה ביו"ט מדברי חכמים. ודבריו מבוססים  על התוס' שבת צה, א, 'והרודה', שבניין ביו"ט מותר מהתורה, מתוך שהותר לגבן לצורך עשיית גבינה הותר שלא לצורך. ואף שלרמב"ם הוא אסור מהתורה, מצרפים את שיטת העיטור ודעימיה, שאמירה לגוי מותרת גם במלאכה דאורייתא לשם מצווה.

אם היהודי פשע ולא דאג לעצמו ללולב, לדעת מ"א וח"א, אין לחבירו לומר לגוי להביא לו לולב דרך כרמלית, שאין אומרים לישראל חטא בשביל חברך. ובשעה"צ תרנה, ה, תמה עליהם, שהרי ישראל ערבים זה בזה, ומה אכפת שהוא פשע, הלא עדיין יש לו מצווה שחבירו יקיים מצוות לולב. ועיין במלכים אמניך ו, ח, 3, ובהערה. ונלענ"ד שאם ממש פשע, אין צריך לעזור לו בלא שיחזור בתשובה תחילה.

מותר לומר לגוי להקטין את הלהבה שתחת הסיר כדי שהאוכל לא ישרף, שהקטנת האש אסורה מדברי חכמים, שאינו עושה בזה פחמים, ולצורך מצוות עונג שבת מותר (לב אברהם מח; מלכים אמניך ו, ב, 1).

במלכים אמניך ו, יט, התיר לומר לגוי לפתוח את מיכל הגז הרזרבי, כדי שהאש שתחת הסירים לא תכבה, שאולי גם אם האש תגדל אין בזה איסור תורה, הואיל והיהודי אינו צריך את זה.

ד,ב – לצורך הידור

כתב במלכים אמניך ו, ח, 4, שמותר למי שנצרך לנסוע עם אשתו היולדת בשבת לבית חולים לבקש מגוי שיקח עבורו את הטלית, כדי שיוכל להתפלל עם טלית. וביסס דבריו על מ"ב תקפו, פו, שהתיר לבקש מגוי להביא שופר של איל גם כשיש לו שופר כשר אחר. אולם מנגד כתב שם ו, ח, 6, עפ"י חוות יאיר קטו, שאין להתיר שבות דשבות עבור תפילה בציבור. ודן בזה בהערה, ויסוד סברת החוות יאיר, שאין תפילה במניין חובה. ע"כ. ונראה שדברי החוות יאיר נאמרו לגבי היחיד, אבל כדי שהמניין יתקיים גם הוא יתיר 'שבות דשבות'. ולעניין הידור מצווה ותפילה במניין ליחיד עדיין צ"ע.

ד,ג – לצורך מצווה שתתקיים בחול

מותר לומר לגוי לעשות 'שבות דשבות' גם לצורך מצווה שתתקיים מחר, כמבואר במ"ב תרנה, ג, שעה"צ ד, עפ"י מ"א, דה"ח ובית מאיר. אמנם בנו"ב תנינא או"ח מד, אסר לומר לגוי לתקן עירוב ביו"ט לצורך שבת שלמחרת. וכבר למדנו שבכל המחלוקות בזה, ספיקא דרבנן לקולא, ק"ו כאשר כך היא דעת רוה"פ. אמנם כתב ברב פעלים ד, יא, שהכנת סעודת מלווה מלכה אינה נחשבת צורך מצווה להתיר לבקש מגוי לעשות 'שבות דשבות'. ויש להוסיף שכתב מ"א רעו, ח, שמה שהתיר העיטור שבות לצורך מצווה, הוא רק לצורך מצווה שתתקיים באותו יום.

ד,ד – למניעת נזק

בשר שהיום השלישי לשחיטתו חל בשבת, ולא הדיחו אותו לפני השבת, מותר לומר לנכרי להדיחו, כדי למנוע הפסד, שאם לא ידיחו אותו יהיה מותר לאוכלו רק בצלייה (מ"ב שכא, כא).

'שבות דשבות' מותר גם כדי להציל מספק הפסד (בית שערים או"ח קג, בצל החכמה ו, יד, מלכים אמניך ו, כט). וגם כדי להציל ממון חבירו מותר, שיש בזה גם מצוות השבת אבידה וגם צער ההפסד שצריך לנגוע לכל יהודי, ושלא כדברי שואל ומשיב. ועיין במלכים אמניך ו, ל.

התעורר ספק אם מותר לשלוח גוי לקנות רכוש יהודי שעומד להימכר בזול. מצד אחד הקנייה דרבנן והוא 'שבות דשבות', מאידך, כתב חת"ס חו"מ קצה, שמשא ומתן בקביעות אסור מהתורה, ורק כשהוא דרך אראי איסורו דרבנן. ועיין במלכים אמניך ו, לא. ונראה שבאופן חד פעמי בוודאי מותר.

ד,ה – דינים שונים ב'שבות' ו'שבות דשבות' לצורך גדול

כתב במלכים אמניך ו, ט, והערה כט, שמותר לומר לגוי לפתוח סתימה שבבית הכסא שבביהכ"נ, ומסתבר שגם אם הדבר כרוך באיסור תורה מותר, משום כבוד הבריות. ועיין לעיל טו, ט, שנחלקו אחרונים אם מותר לפתוח סתימה בפומפיה, וכתבתי שאפשר לפתוח על ידי שניים.

במלכים אמניך ו, יב, אסר לומר לגוי להסיר נורה פלורוסנטית שמהבהבת כי האיסור מהתורה, שהוא סותר על מנת לתקן. וכמבואר לעיל טו, ג.

שם ו, כב, מטוס שהגיע בשבת, מותר לנוסעים למסור דרכוניהם לגוי כדי להחתימו, שאולי כתיבה זו אינה צריכה לגופה, אלא רק מפני החוק כדי להיפטר מעונש. ועוד צירף דעת הסוברים שכתיבה בלועזית אסורה מדרבנן. וכעין זה כתב מהרש"ם ב, קלו, לעניין בעל בית מלון שהשלטונות חייבו אותו לכתוב בכל יום את שמות האורחים, והוא כותבם כדי להיפטר מעונש, ואין בזה איסור ליהודי לומר לגוי כי הוא 'שבות דשבות'.

במלכים אמניך ו, יח, כתב שאין ראוי להזמין דבר במלון כאשר הגוי ירשום את ההזמנה, אלא יכין כרטיסים לכך. ואם הוא כותב, ראוי שלא להזמין. ואם יש לנכרי אחוזים ברווח, מותר להזמין, כי לעצמו הוא כותב.

ד,ו – הדלקת אור בבית המדרש

בשעת הדחק לצורך מצווה של רבים מותר לומר לגוי לעשות מלאכה מדאורייתא, ובכלל זה להדליק אור בבית המדרש. כך דעת מ"ב רעו, כח, שסומכים בשעה"ד על העיטור. ולמרות שהשו"ע לא פסק כך, הסכים לזה בלוית חן יז. ונתבאר לעיל ט, יב, 8. ואפשר לומר לגוי להדליק בשינוי, ויהיה 'שבות דשבות'.

פורסם בקטגוריה פרק כה - מלאכת גוי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן