א – מלאכת גוזז
א,א – הגוזז כדי לייפות את העור כתבתי שהאיסור מהתורה גם כאשר הגזיזה לצורך יפוי העור ולא לצורך הדבר שגוזזים. ואף שלדעת התוס' צד, ב,
[catlist categorypage="yes" order=ASC]
א,א – הגוזז כדי לייפות את העור כתבתי שהאיסור מהתורה גם כאשר הגזיזה לצורך יפוי העור ולא לצורך הדבר שגוזזים. ואף שלדעת התוס' צד, ב,
ב,א – ציפורן וציצין שפירשו רובם שבת צד, ב: "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: צפורן שפירש רובה, וציצין שפרשו רובן, ביד – מותר, בכלי
ג,א – סירוק פאה נוכרית נחלקו האחרונים בזה: למנחת שבת (פ, קיז), אגלי טל (גוזז, י), ושו"ת בית יצחק (סו"ס טו), אסור לסרק בשבת פאה
ד,א – איפור – יסודות האיסור משנה שבת צד, ב: "וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת רבי אליעזר מחייב וחכמים אוסרין משום שבות". הרי שלר'
ה,א – לתת ריח טוב בגוף כתבתי שטעם ההיתר משום שהריח טפל לגוף, ואף שלא ראיתי זאת במפורש. בחכם צבי צב, הוכיח מהגמרא ש"לא שייך
ו,א – סבון ביחו"ד ב, נ, כתב שלאשכנזים הנוהגים כרמ"א ראוי להחמיר שלא להשתמש בסבון קשה, אבל לספרדים אין חשש. וזה עפ"י המחלוקת לעניין ריסוק
ז,א – חשש סחיטה יש סוברים שאסור להשתמש במברשת מפני איסור סחיטה של דש, היינו שהוא מרטיב תחילה את המברשת במים ורוצה שהם יצאו בעת
ח,א – האם מותר לרחוץ את הגוף בפושרים גזרו חכמים שלא לרחוץ את הגוף במים חמים בשבת, משום שהיו אנשים שמרוב להיטותם להתרחץ בחמים, חטאו
ט,א – איסור שחייה בנהר וכיוצא בו משנה ביצה לו, ב: "ולא שטין על פני המים". גמרא: "גזרה שמא יעשה חבית שייטין". רש"י: "כלי של