א – מלאכת גוזז

פורסם בקטגוריה פרק יד - הטיפול בגוף. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-14-01/

א,א – הגוזז כדי לייפות את העור

כתבתי שהאיסור מהתורה גם כאשר הגזיזה לצורך יפוי העור ולא לצורך הדבר שגוזזים. ואף שלדעת התוס' צד, ב, 'אבל', זוהי משאצל"ג, וממילא לר' שמעון ורוה"פ האיסור מדרבנן. מ"מ דעת הרבה ראשונים, שמלאכת גזיזה היא גם לצורך יפוי העור, וכך דעת רמב"ן (מלחמות קו, א), ר"ן (שבת צד, ב), וכך למד בבאו"ה שמ, א, 'וחייב', מדעת הר"ח וסמ"ג. וכן מוכח ממה שאמרו בגמ' צד, ב, שהתולש שערה לבנה מתוך שחורות חייב, והרי אין לו צורך בה. ופירשו הראשונים שדברים אלו לפי ר' שמעון. והריב"ש סי' שצד, סובר שאפילו התוס' מסכים לזה, כי גם במשכן גזזו את צמר התחשים ליפוי העור. בנוסף לכך, לרמב"ם שסובר שאיסור משאצל"ג מהתורה, פשיטא שהגוזז כדי לייפות את העור עובר באיסור תורה. לכן סתמתי כך בהלכה.

א,ב – תלישת נוצות מעור של עוף מבושל

בשו"ת זית רענן (ח"א א, יב), הזהיר שהאוכל בשבת בשר עוף לא יתלוש הנוצות הקטנים מעל הבשר דיש בזה איסור גוזז, ולכן יזהיר לבני ביתו לתולשם לפני שבת. והביאו בכה"ח שמ, טו. אולם האדר"ת בקונטרס עובר אורח דחה דבריו, שלא שייך גוזז כלל במבושל, משום שהעור כבר נקרא מאכל, וכמו שאמרו בחולין (עז, ב), עור ששלקו מטמא טומאת אוכלים, כל שכן עור עוף שהוא רך וראוי לאכילה על ידי בישול. ובהר צבי (ט"ל הרים, גוזז ג), הביא את דברי האדר"ת להלכה, והוסיף שבעקבות הבישול חיבור הנוצות נעשה רפוי והרי זה כציפורן שפירשה רובה (שבת צד, ב). וכ"כ ביבי"א ה, לד, והוסיף בשם מנחת הגרשוני, שנוצות שנתבשלו נחשבות כתלושות משום שנתרככו במקום חיבורם לעור. וכ"כ בקצוה"ש (קמג, בדה"ש א). וכ"כ במנו"א ח"ב יא, 6. וכ"כ עוד אחרונים כמובא שם.

ואף שבכמה ספרים הזכירו את שתי הדעות (לדוגמא בארח"ש  יז, ט). כיוון שרבים התירו, וסברתם נראית, והדין דרבנן, העיקר להקל, ולכן סתמתי כך בספר בלא להזכיר את דעת המחמירים.

פורסם בקטגוריה פרק יד - הטיפול בגוף. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן