ג,א – סירוק פאה נוכרית
נחלקו האחרונים בזה: למנחת שבת (פ, קיז), אגלי טל (גוזז, י), ושו"ת בית יצחק (סו"ס טו), אסור לסרק בשבת פאה נוכרית משום שהוא פס"ר שיתלשו שערות. וכ"כ קצוה"ש (קמו, בבדה"ש כא) לאסור משום מתקן מנא או משום שתיקון ע"י כלי הוי עובדין דחול. ורשז"א סובר (מובא בשש"כ יד, הערה קלו) שדין זה אינו מוחלט לאיסור אלא תלוי במחלוקת המובאת בסימן שלז, ב, האם מותר להבריש בגדים במברשת העשויה מקסמים. שהרמ"א, הגר"ז והתוספת שבת שאסרו משום פס"ר שישברו הקיסמים, יאסרו כאן. אולם הברכ"י בשם מהריק"ש, הבית מאיר והמאמ"ר שהתירו שם, יתירו לסרק גם פאה נוכרית. לכן כתב בשש"כ (יד, נב) שנכון להימנע מסירוק פאה נוכרית בשבת ולא החליט לאסור. ובארח"ש (יא, יט) כתב לאסור (ודחה בהערה כט את סברת רשז"א).
אולם במברשת בעלת שערות רכות (שש"כ), או שהסירוק נעשה באופן קל (ארח"ש) – מותר, משום שאינו פס"ר שיתלשו. אך כתב הארח"ש (שם הערה כח) שתעשה זאת ע"י מסרק המיוחד לפאות, כי במסרק רגיל יש להסתפק אם מחזי כעובדין דחול. (לדעת קצוה"ש שיש בסירוק משום מתקן מנא, נראה שגם במסרק רך יהיה אסור).
לעומתם, לדעת אול"צ (ב, כז, י), ריש"א (מובא בשלמי יהודה י, הערה ח), הר"מ פיינשטיין (מובא בספר דברי חיים אות 339), מנוחת אהבה (ח"ב יא, ה), ומנחת איש (טז, לט), מותר לסרק פאה נוכרית. וטעמם: משום שאין איסור גוזז בתלישת שערות שאינן מחוברות למקורן (עפ"י שו"ע שכב, ה), שהשערות דבוקות בגאזה ולא באופן טבעי למקום גידולם (ריש"א, אול"צ). וגם משום שהפאה עשויה מחוטים חוטים, ומבואר בבאו"ה (שיד, ח 'חותלות') שאין איסור קורע חוטים (מנחת איש). ובמיוחד בפאה שעשויה משערות סינטטיות שאין שכיח לתלוש אותן בסרוק משום שהן קבועות בחוזק בפאה (שלמי יהודה).
ואם שערות הפאה הסתבכו באופן שאין ראוי לצאת בה, אסור לסרקה בשבת משום מתקן מנא (קצה"ש קמג, בדה"ש ו, וכן באול"צ ומנו"א כג, מו).
ג,ב – סלסול פאות
במשנה שבת צד, ב: "וכן הגודלת, וכן הכוחלת, וכן הפוקסת – רבי אליעזר מחייב, וחכמים אוסרין משום שבות". רש"י: "הגודלת – שערה. וכן הפוקסת – יש מרבותי אומרים: מתקנת שערה במסרק או בידיה, ויש שמפרשין: טחה כמין בצק על פניה, וכשנוטלו מאדים הבשר". הרי שלפי הפירוש הראשון בפוקסת, עיצוב שיער בצורה מסוימת אסור. ובפירוש תפארת ישראל י, יכין לה, כתב: "גודלת – שעשתה משערה גדילים (קליעות) או תלתלים (סלסול שיער)". משמע במפורש שסלסול פאות אסור. ובקצוה"ש קמו, בדה"ש כא, כתב קצת לימוד זכות כשאין עושים סלסול חדש, ושאין כדאי למחות במקום שלא ישמעו לנו.
לעומת זאת במהרש"ם ח, נד, כתב שרק קליעה אסורה וסלסול מותר. וכ"כ בשו"ת ובחרת בחיים פ"ו לגרש"ק, אולם טעמו שבלא קליעה ותפישתה בסוף היא מתפרקת, וצ"ע לדבריו לגבי הסלסול שהוא עומד בלא קשירה. ובס' מאור השבת ח"ב עמ' תרכב-תרכה, מביא תשובה מרשז"א עם הערות רבות משלו, ורשז"א השיב שלסלסל מתחילה אסור ולגמור את הסלסול מותר, וביאר שם שזה דומה לאוהל ארעי, שלהמשיך אותו מותר, ולהתחיל אותו אסור (וקצה"ש התלבט אם אפשר לסמוך על סברה זו).
ולעניין העמדת השיער בספרי וכדומה, עיין עוד בספר מאור השבת ח"ב עמ' תרכה, בשם רשז"א ושם בהערה קצה.
ג,ג – קליעת צמה ופירוקה
במשנה שבת צד, ב "…וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת… רבי אליעזר מחייב וחכמים אוסרין משום שבות". ומבארת הגמ': "גודלת ופוקסת משום בונה, וכי דרך בנין בכך? אין, כדדריש רבי שמעון בן מנסיא: ויבן ה' אלוהים את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם, שכן בכרכי הים קורין לקליעתא בניתא". הרי שלדעת רבי אליעזר איסור קליעת שיער מדאורייתא, ולחכמים מדרבנן. והלכה כחכמים, שכך כתבו תוס' שבת נז, א, 'במה', והרא"ש. וכ"כ הרמב"ם שבת כב, כו: "אין גודלין את שער הראש ואין פוקסין אותו מפני שנראה כבונה". וכ"כ שו"ע שג, כו, ושאר האחרונים.
ובתוס' שבת נז, א, 'במה', כתב שכמו שיש איסור 'שבות' בקליעת שיער, כך יש איסור 'שבות' בסתירתו. וכ"כ בשו"ע שג כו. ובשו"ת בית יצחק או"ח יד, ו, כתב שמדברי תוס' רי"ד שפירש אחרת את המשנה, עולה שאין איסור סתירת קליעת שיער. אלא שלהלכה כתב שאין הלכה כתוס' רי"ד, מפני ששאר הפוסקים לא כתבו כמותו.
ג,ד – האם מותר לסתור צמה שכבר החלה להתפרק
לכאורה נראה, שאם הצמה כבר החלה להתפרק, והמראה נראה לא טוב, אפשר בשעת הצורך לגמור את פירוקה. שכן לא מסתבר שאיסור בניין וסתירה בשיער יותר חמור מכלים, ולמדנו לגבי כלים (טו, ו, א-ב), שלדעת רמב"ן, רשב"א, מאירי, ריטב"א, אין איסור סותר במקצת הכלי. ולדעת רש"י, רא"ם והגר"א (כמובא במ"ב שיד, ז), אין איסור סותר גם בסתירת כל הכלי. ואמנם למעשה נפסק בשו"ע שיד, א, כדעת תוס', רמב"ם ורא"ש, שיש איסור סתירה מהתורה גם במקצת הכלי. אלא שבשו"ע שיד, ז, הביא את דברי הסוברים שאין איסור סתירה בכלים כדעת יש אומרים, וסמך עליהם לעניין אמירה לגוי. ואפשר לומר שכאן, שכל יסוד בניין בשיער הוא מדרבנן, אפשר לסמוך בשעת הצורך על דעת המקילים הסוברים שאין סתירה במקצת הכלי, ולכן צמה שכבר התחילה להתפרק, מותר לגמור את פירוקה.
(ועיין באבני נזר או"ח רטו, שדן בגדרי בניין באדם, ומסיק שלסוברים אין בניין וסתירה בכלים, ברור שיש בניין באדם, שכך למדנו ממה שנאמר 'ויבן'. אבל אם נאמר שיש בניין בכלים, אפשר לומר שדווקא בכל הכלי יש בניין כדוגמת בניין כל האדם, אבל בחלקו אין איסור. ובשו"ת בית יצחק או"ח יד, ו, שכתב שלדעת תוס' רי"ד אין איסור סתירה בשיער, אלא שדעת שאר הפוסקים שיש איסור. ובכל אופן גם מדבריהם עולה, שיש סוברים שאין איסור לסתור מקצת צמה, וכיוון שהוא דין דרבנן, בשעת הצורך אפשר להקל).
