ד – איפור הפנים

פורסם בקטגוריה פרק יד - הטיפול בגוף. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-14-04/

ד,א – איפור – יסודות האיסור

משנה שבת צד, ב: "וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת רבי אליעזר מחייב וחכמים אוסרין משום שבות". הרי שלר' אליעזר איסור האיפור מהתורה, ולחכמים מדרבנן, הואיל ואינו מתקיים.

פירש רש"י כוחלת "שמוליכה מכחול סביב העין, כאדם המוליך קולמוס סביב האות". ובגמרא בבבלי לפי הגרסה המובאת בב"י, איסור כוחלת משום צובעת. וכ"כ בשו"ע שג, ה: "אסור לאשה שתעביר בשבת סרק על פניה, משום צובע. ומטעם זה אסורה לכחול בשבת". אולם בירושלמי (פ"י ה"ו) מבואר שהאיסור משום כותבת, וכ"כ כמה ראשונים, וביניהם רבינו חננאל, רמב"ם כג, יב; ערוך ערך גדל ב; סמ"ג (לאוין סה מלאכת הכותב); מאירי. וכך היתה גרסתם גם בתלמוד הבבלי, ודלא כמו שנדחקו כמה מפרשים בדעתם (ע' שלטי גבורים, ברכי יוסף שג, ד, ומרכבת המשנה כג, יב). ושורש המחלוקת, שלבבלי העיקר הוא הצבע שנותנים סביב לעין, ולירושלמי העיקר הוא הקו המדויק שעושים סביב לעין.

ואף לגבי פוקסת מצאנו מחלוקת בין התלמודים. בבבלי מבואר ש"פוקסת משום בונה", אולם בירושלמי (שם) מבואר ש"פוקסת חייבת משום צובעת". ונראה שזה תלוי בפירוש המילה 'פוקסת', וכשני הפירושים המובאים ברש"י צד, ב: "וכן הפוקסת – יש מרבותי אומרים מתקנת שערה במסרק או בידיה. ויש שמפרשין טחה כמין בצק על פניה וכשנוטלו מאדים הבשר". ושני הפירושים נכונים להלכה. ובשו"ע שג, כה, כתב שאסור להאדים את הפנים על ידי בצק, ובסעיף כו, שאסור לעשות קליעה בשיער.

עוד מובאת ברייתא (שבת צה, א): "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: גודלת כוחלת ופוקסת, לעצמה – פטורה, לחברתה – חייבת. וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אליעזר: אשה לא תעביר סרק על פניה, מפני שצובעת". לבאו"ה שג, כה, דברי ר' שמעון בן אלעזר נאמרו לשיטת ר' אליעזר שהאיסור מהתורה, אלא שהאיסור מהתורה רק כשעושה לחברתה, אבל לחכמים גם לחברתה פטורה. ושלא כדעת א"ר שסובר כי דברי רשב"א לפי חכמים, שאם עושה לחברתה חייבת, אבל לר' אליעזר גם לעצמה חייבת.

ד,ב – לרוב הפוסקים הלכה כחכמים ולמיעוטם כרבי אליעזר

לדעת רובם המכריע של הראשונים, הלכה כחכמים. כך משמע מהרי"ף והרא"ש שהזכירו את המשנה כצורתה, משמע הלכה כחכמים. וכן מוכח מהרמב"ם כב, כג; כג, יב. וכך משמע מהטור שג, כה. וכ"כ ביראים (רעד), ואו"ז (ח"ב סג, ה). וכ"כ ב"י שג, כה; מ"א יט; מ"ב עט; ערוה"ש ל.

אולם לדעת רבינו חננאל, כיוון שהגמרא (צה, א) עוסקת בפירוש דעתו של רבי אליעזר, משמע שהלכה כמותו. וכ"כ הראב"ן (שנד). וכן דייק הבית יוסף בדעת הסמ"ג. (אולם מהרש"ל וברכי יוסף שג, ה, דחו הבנה זו בסמ"ג, מפני שכתב במקום אחר שכוחלת אסור מדרבנן. ובנשמת אדם כד, א, ביאר שלסמ"ג כוחלת משום כתיבה, ולכן אם אינה מתקיימת לזמן רב איסורה מדרבנן, אבל המעבירה סרק על פניה חייבת משום צובע, ובזה כל שכוונתה התקיימה, האיסור מהתורה. וכן למדנו מדעת רב בשבת עה, א, ששוחט חייב גם משום צובע, כי הוא רוצה שהלקוחות יראו שהבשר טרי ויבואו לקנות, וצביעה זו לא נועדה לקיום).

והרי"ף לא הזכיר איסור העברת סרק כלל, וביאר המאירי שאולי לדעתו אין איסור בהעברת סרק, כי איסור זה הובא רק בדברי ר' שמעון בן אלעזר לפי ר' אליעזר, ומשמע שלחכמים אין בזה איסור. היינו שצביעה לזמן קצר מאוד אולי אין בה איסור. ועוד פירוש העלה, שפיקוס והעברת סרק הם עניין אחד, ולכן לא חזר לשנות עניין סרק. ועיין על כל זה בבירור הלכה צה, א.

ד,ג – מדוע לחכמים האיפור אסור מדברי חכמים

כאמור לדעת ר' אליעזר האיפור אסור מהתורה, ולחכמים מדרבנן. ולדעת רוב הראשונים והאחרונים הלכה כחכמים. וישנם בזה שני פירושים:

א) משום שאינו מתקיים. וכן מובא בח"א (כד, א-ב, ובנשמ"א א). וכ"כ בגדולות אלישע שג, ב; קצשו"ע פ, מב. וכ"כ הרב רבינוביץ כב, כג, בדעת הרמב"ם. ב) לדעת מנחת חינוך (צובע ג), ואבני נזר קעג, ז, הוא מפני שאין איסור מהתורה לצבוע על גוף האדם. וכ"כ מ"ב שג, עט. ועיין בקצה"ש קמו, בדה"ש כ, שאיחד את השיטות. ועיין בשו"ת תפילה למשה ח"א מו, ה.

ד,ה – האם יש מקום להתיר איפור לזמן קצר

יש שרצו לומר, שלשיטה הראשונה, אין שום צד להתיר איפור שמתקיים פחות מיום. אבל לשיטה השנייה יש מקום לומר שיש בו שני דרבנן, שכל צביעה זמנית אסורה מדרבנן, וצביעה על העור גם כשהיא קבועה אסורה מדרבנן. והרי זה כשבות דשבות במקום צער גדול שאפשר להתיר. (ועיין בתפילה למשה א, מו, י; ובמנו"א יג, 23).

והרב רצון ערוסי, מורה להתיר להשתמש באיפור בשבת משום שלדעתו צביעה לזמן קצר על העור אינה אסורה, וכך העיד שהורה הרב קאפח. ומשמע שאינו מטעם שבות דשבות במקום צער, אלא שאין איסור איפור לזמן קצר.

אמנם גם לסוברים כשיטה השנייה, מצאנו שכתבו שאין להקל אפילו באיפור של פחות מיום, וכך משמע מהמנחת חינוך ושער הציון שג, סח.

למעשה אי אפשר להקל באיפור זמני, שכן המשנה עצמה אסרה לכחול, ומוסכם על החוקרים שכחול הוא איפור שאינו מחזיק יותר מכמה שעות, ובוודאי פחות מיום. הרי שהוסכם על התנאים שגם איפור לזמן אסור. (ואולי אפשר לטעון, שאמרו את דבריהם שלא במקום צער, שאז למרות שהאיסור מבוסס על שני שבותים, יש להחמיר בו. אבל במקום צער יסכימו להקל. אולם קשה לקבל טענה זו, כי מן הסתם איפור היה תמיד חשוב מאוד לנשים).

ובנוסף לכך, למדנו שיש ראשונים שפסקו כרבי אליעזר, שלמרות שהאיפור מחזיק זמן קצר, איסורו מהתורה, כי זו מגמת האיפור, ובזה יצאה מגמת הצביעה לפועל.

ד,ו – פודרה – חומרי איפור שאינם מתקיימים

הרב חיים נאה בבדי השולחן קמו, עמ' לב-לח, כתב להתיר לאשה להתאפר באבקה בשבת ואפילו צבעונית, ובתנאי שאינה משתמשת בחומר שמדביק את האבקה לפנים. שהואיל ואין זה דיבוק גמור, אין זה בגדר 'צובע'. ואם צבעה את פניה מערב שבת וביום שבת עדיין הצבע קצת על הפנים, אין להתיר לפזר אבקה על הפנים, משום שהאבקה נדבקת לצבע. אבל שפתון, כיוון שצבעו נדבק אסור. ודן גם מצד ממרח. ובאגרות משה או"ח א, קיד, אסר לשים שפתון משום ממרח ומשום צובע. וכן אסר שאר איפורים, אבל התיר לזרוק פודרה על הפנים כיוון שאינו מתקיים כלל.

גם הגרע"י (יבי"א ו, לג, יחו"ד, ד, כח, הליכות עולם עמ' רפה) התיר להתאפר באבקת פודרה צבעונית בשבת, מכיוון שאינו מתקיים, וכמו שמותר לשים מי בושם על הפנים והידיים בשבת, ואינו נחשב מוליד ריח כי אינו מתקיים. בנוסף לכך, כיוון שהאבקה אינה נדבקת לפנים כמו שפתון, אין בזה צביעה. ואם מעורבת באבקה משחה או קרם – אסור. ומעין זה כתב בתפילה למשה ח"א מו, ובמנו"א יג, ו-ז. (והסביר במנו"א ח"ב א, 65, שדבר שאסור לעשותו בשבת מדברי סופרים אם עושהו באופן שאינו מתקיים אין איסור לעשותו, וכדמוכח מדעת המתירים לרשום בציפורן על הספר שאין זה דבר המתקיים, כמובא במנו"א ח"ג כב, כד, ומההיתר לשרוק דף עם טיט לתנור כיוון שלא נעשה לקיום, והביא עוד ראיות. אך סיים "שאין להתיר בזה בכל איסור דרבנן רק ע"פ שיקול דעת גמור או במקום צורך כפי ראות עיני המורה, וברור").

ועיקר הקולא בפודרה, שאינה נדבקת כלל, וממילא אין כאן צובע כלל, מה שאין כן בחומרי האיפור האחרים שהם נדבקים ולכן החמירו בהם.

ובשש"כ יד, סה נטה לאסור אפילו שימוש בפודרה, וכתב: "אסורה האישה להשתמש בשבת וביו"ט בפודרה (אבקת איפור) מעורבת במשחה או בפודרה סבון, ואף נכון שלא לתת פודרת איפור על הפנים, גם אם אינה מתדבקת היטב אל עור הפנים", ובהע' קעג הסביר בשם רשז"א, שכיוון שמכוון לצביעה אפילו לזמן מועט אין להתיר, ובפרט שלדעת כמה ראשונים יש איסור תורה גם באינו מתקיים. וכ"כ בארחות שבת טו, נז ובמנחת איש יד, יא.

ד,ז – מותר לנשים לאכול תותים שיצבעו השפתיים באדום

מותר לאשה לאכול תותים, אף שיצבעו באדום את שפתיה, שעה"צ שג, סה, שאין דרך צביעתה בכך, שלא מצינו שחילקו הפוסקים בין איש לאשה. וכ"כ ביבי"א ו, לז, ב, שהואיל ואף בסרק הוא דרבנן, כאן שהוא כלאחר יד ואינה מתכוונת, מותר. בנוסף לכך מצינו בהרבה מלאכות שדרך אכילה מותר.

ד,ח – הסרת לקה ואיפור

בשש"כ יד, סו, הקל. וכ"כ בארח"ש טו, נט, וביארו בהערה פה, כי רק בכותב מצינו מלאכה הופכית של מוחק, ולא בצובע. ולכן אפילו היתה ההורדה על מנת לעשות שוב לק, מותר. ואף שלרמב"ם אסור לכחול משום כותב, כאן אין מורידים את הכחול כדי לכותבו מחדש, אלא רק כדי לנקות את הפנים, ועוד שלדעת רוב הראשונים גם כוחלת אסורה משום צובע. אמנם רשז"א חשש לאיסור מחיקה. (ואפשר אולי להשיב, כי רק כאשר יש מחיקה על מנת לכתוב באופן קבוע יש איסור מחיקה שלא על מנת לכתוב, אולם בכוחלת שאין כתיבה קבועה, לא אסרו מחיקה כלל). והרב קרליץ התיר להסיר איפור ולקה (במנחת איש יד, 24). ובילקוט יוסף שג, ט, החמיר עפ"י אביו מחשש ממחק.

פורסם בקטגוריה פרק יד - הטיפול בגוף. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן