תיקנו חכמים לבדוק את החמץ לאור הנר, מפני שאורו ממוקד וטוב לבדיקה. ולכן תיקנו לבדוק בלילה, שבלילה אור הנר בולט ומאיר היטב את החורים והסדקים שבהם עיקר הבדיקה. אבל ביום, אור השמש מכהה את אורו של הנר, וקשה לעין להתמקד בבדיקת החורים לאורו החלש של הנר (פסחים ח, א).
אין לבדוק לאור אבוקה, היינו נר שלהבתו עולה משני פתילים נפרדים או יותר. מפני שלהבת האבוקה גדולה ועלולה לשרוף דברים בבית, והבודק יהיה טרוד שלא ישרוף דבר מה ולא יוכל להתרכז בבדיקתו. טעה ובדק באבוקה – לא יצא. ואף לאור נר שמן אין לבדוק, שהואיל והוא מתיירא שמא יישפך מן השמן על כליו ובגדיו, אינו יכול להכניס את הנר למקומות צרים כדי לראות היטב את החורים והסדקים. לכתחילה אין לבדוק לאור נר פראפין, שגם אותו יתקשה להכניס למקומות צרים, כדי שלא יטפטף וילכלך את כליו. ולכן נהגו להעדיף נרות שעווה שאינם מטפטפים כמעט (שו”ע ומ”ב תלג, ב).
לאור פנס, מצד הדין מותר לבדוק, מפני שטעם התקנה לבדוק לאור הנר מפני שאורו ממוקד, וכן אור הפנס ממוקד. ואף יש מעלה בפנס, שאין חשש שישרוף או ילכלך, ואם הוא פנס טוב, אורו חזק וממוקד יותר מנר. ויש מהדרים שלא לבדוק לאור פנס, משום שלמדו חכמים מן הפסוקים שחיפוש ראוי שיעשה לאור נר (פסחים ז, ב; עי’ שערים מצוינים בהלכה קיא, ד; יחו”ד א, ד; ספ”כ יג, י).
למעשה, רשאי כל אדם לבחור כיצד לבדוק, אם בנר כפי שנהגו ישראל מדורי דורות, או בפנס שאורו טוב יותר לבדיקה. ואפשר גם להתחיל בנר כדרך אבותינו ולהמשיך בפנס שטוב יותר לבדיקה. במקומות שיש לבודק חשש מסוים שמא להבת הנר תגרום לשרפה, וכן מי שאינו רואה היטב לאור הנר, עדיף שיבדוק בפנס.
