כלי אמייל עשויים ממתכת ומצופים בשכבת אמייל דקה כדי לייפותם. את הצד הפנימי של הסיר צובעים בדרך כלל בלבן, ואת הצד החיצוני מעטרים בצבעים שונים. האמייל מיוצר מחול כדוגמת כלי זכוכית, אלא שדרך עיבודו שונה. למעשה, אפשר להגעיל כלי אמייל ככל סירי המתכת.[13]
וכן הדין לגבי כל סוגי המתכות. וכן דין כלים מעור, עץ ועצם. ורק כלי חרס אין אפשרות להכשיר, מפני שהרכב החרס מיוחד, שהוא בולע מאוד ואינו פולט את כל בליעתו.
כלי פלסטיק שבלעו טעם מאכל ברותחים, הכשרתם בהגעלה ברותחים, כדין כל הכלים. אמנם לעיתים כלי הפלסטיק נשרטים וקשה לנקותם היטב, ולכן מקובל להמליץ להחליף לקראת פסח בקבוק פלסטיק ומוצץ של תינוק, שקשה לנקותם עד שיצהירו כבתחילה. אולם בשעת הצורך, אפשר להכשירם על ידי ניקוי טוב והגעלה או עירוי מים רותחים מכלי ראשון.[14]
[14]. כתב באגרות משה (או"ח ב, צב) שאין להגעיל כלי פלסטיק ושאר כלים העשויים מחומרים כימיים שלא הוזכרו על ידי הראשונים, שמא אינם פולטים כדרך בליעתם, וכך דעת ריש"א, ולהורות נתן ו, סט. אבל רוב הפוסקים הסכימו שאפשר להכשירם בהגעלה, ומהם: חלקת יעקב ב, קסג; שרידי אש ב, קס; הרב לוי יצחק הלפרין; הרב אליהו בהל' חגים ה, פו; חזו"ע פסח עמ' קנא; אול"צ ח"ג י, יג.