יש אומרים, שהאוכל בריה שלימה, כגון ענב אחד, או גרעין רימון, חומוס או אפונה, צריך לברך ברכה אחרונה. ואף שאין בו שיעור ‘זית’, כיוון שיש לו חשיבות מיוחדת, שהוא בריה שלימה, יש לברך עליו ברכה אחרונה (עפ”י ירושלמי). ואמנם נפסק להלכה, שכל שלא אכל כשיעור ‘זית’ אינו מברך (רי”ף ורמב”ם), אולם לכתחילה, כדי שלא להיכנס לספק, ראוי שלא לאכול בריה בלי לאכול שיעור המחייב ברכה אחרונה (רא”ש, שו”ע רי, א). ואם ינגוס חתיכה מהבריה, ואח”כ יאכל את השאר, כיוון שלא הכניס לפיו את כל הבריה בפעם אחת, אינו נחשב כאוכל בריה (בא”ח מטות ה). וכן אם אינו בולע את הגרעין, כדוגמת הגרעין של תמר, זית ודובדבן, אינו נחשב כאוכל בריה (מ”ב רי, ז וט).[9]
וכן ראוי למהדרים לאכול – או פחות משיעור זית שלנו, ואז לכל הדעות לא יברכו ברכה אחרונה; או כשיעור נפח חצי ביצה ומעלה, ואז לכל הדעות יברכו ברכה אחרונה. אבל אם יאכלו נפח של זית עד פחות מנפח חצי ביצה, לדעת חלק מהפוסקים יצטרכו לברך, אולם בפועל לא יברכו, שספק ברכות להקל (לעיל הלכה ה).
וכל זה הוא לרוצים להחמיר על עצמם, אבל על פי הדין אין בזה חובה, והרוצה לאכול כשיעור מסופק – רשאי, ואח”כ לא יברך ברכה אחרונה, כדין ספק ברכות להקל.
