חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ט – שיעור ברכה אחרונה בעוגה

האוכל עוגה בנפח 'כזית' (נפח חצי ביצה), מברך 'על המחיה'. ואף שבין מרכיבי העוגה יש ביצים, סוכר ושמן, כך שבקמח עצמו שאכל אין שיעור כ'זית', כיוון ששאר המרכיבים טפלים לקמח ונועדו להטעימו, הם מצטרפים אליו לשיעור כ'זית'. ובתנאי שהקמח יהיה לפחות שמינית משאר המרכיבים (שו"ע רח, ט, מ"ב: מג, מח). בפועל, כמעט בכל העוגות שלנו, כולל העוגות הבחושות, יש לפחות שמינית קמח.

ואם שיעור הקמח שבבצק פחות משמינית מכלל המרכיבים, אין מברכים אחר אכילת כ'זית' מהעוגה 'על המחיה' אלא 'בורא נפשות'. שהואיל והקמח שבעוגה זו מועט כל כך, אין הוא גורר אחריו את שאר המרכיבים אלא נגרר אחריהם. אבל לפני אכילתה צריך לברך 'מזונות', מפני שלעניין ברכה ראשונה אין צורך בשיעור מסוים, אלא כל זמן שגם הקמח נועד לתת טעם, הוא העיקר ועל פיו קובעים את הברכה (שו"ע רח, ב-ג, להלן יא, ד).

בפשטידה וקציצה שאר החומרים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי. לכן רק אם הקמח הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הקמח הוא מיעוט, אין שאר החומרים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהקמח עצמו כמות של 'כזית' (חצי ביצה) בזמן של 'אכילת פרס' (7 דקות), יברך 'על המחיה'. וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

עוגה או פשטידה שיש בה מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, כיוון שהמילוי עומד בפני עצמו – אין הוא מצטרף לקמח, ורק אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו כשיעור 'זית' מברך 'על המחיה'. ואם רק בצירוף המילוי אכל שיעור כ'זית', יברך 'בורא נפשות'. כגון שאכל שטרודל שבבצק שלו אין שיעור כ'זית', ועם התפוחים שבתוכו יש שיעור כ'זית', יברך 'בורא נפשות'. ואם היה בבצק שיעור כ'זית', יברך 'על המחיה' (ראו להלן 14).[10]


[10]. בדין זה יש שלוש דעות: א) דין ברכה אחרונה כדין ברכה ראשונה, וכל שיש בו מחמשת מיני דגן, ברכתו 'מזונות' ו'על המחיה', ואפילו אם אין שם כ'זית' דגן בכדי 'אכילת פרס' (כך משמע מרי"ף, רמב"ם, תוס' ורא"ש, עי' באו"ה רח, ט, 'ואחריו'). ב) אם יש בתערובת כ'זית' דגן בכדי 'אכילת פרס', גם אם יאכל כ'זית' בלבד, אף שלא אכל כ'זית' מהדגן, מברך 'על המחיה' (רא"ה וריטב"א). ג) רק אם יאכל בפועל כ'זית' דגן יברך 'על המחיה', ולכן אם הכ'זית' דגן מעורב ביותר מכדי 'אכילת פרס', גם אם יאכל אותו ברציפות, נמצא שלא אכל כ'זית' דגן בכדי 'אכילת פרס', ולכן לא יברך אחריו 'על המחיה' (הגר"א בהסבר תר"י ושו"ע, וכ"כ בשו"ת מקוה המים ה, יד, ועוד אחרונים).

למעשה, המנהג לעניין עוגה כדעה השנייה (עפ"י מ"א, פמ"ג, ח"א, מ"ב רח, מח. וכ"כ בני ציון, חלק ג, או"ח רח, ט; אול"צ ח"ב יד, כג; חזו"ע ברכות עמ' קצ). לפי רמב"ם כ'זית' בכדי 'אכילת פרס' הוא פחות מתשיעית, ולפי תוס' ורש"י שמינית, וכ"כ במ"ב רח, מג, שעה"צ רח, מה, וזבחי צדק. וזהו דווקא לעניין עוגה ועוגיות, ששאר המרכיבים באים להטעים את הקמח ונגררים אחריו. אבל לעניין פשטידות ושאר תבשילים, רק אם אכל בפועל כ'זית' דגן בכדי אכילת פרס יברך 'על המחיה', כדעה השלישית.

תפריט