האוכל עוגה בנפח 'כזית' (נפח חצי ביצה), מברך 'על המחיה'. ואף שבין מרכיבי העוגה יש ביצים, סוכר ושמן, כך שבקמח עצמו שאכל אין שיעור כ'זית', כיוון ששאר המרכיבים טפלים לקמח ונועדו להטעימו, הם מצטרפים אליו לשיעור כ'זית'. ובתנאי שהקמח יהיה לפחות שמינית משאר המרכיבים (שו"ע רח, ט, מ"ב: מג, מח). בפועל, כמעט בכל העוגות שלנו, כולל העוגות הבחושות, יש לפחות שמינית קמח.
ואם שיעור הקמח שבבצק פחות משמינית מכלל המרכיבים, אין מברכים אחר אכילת כ'זית' מהעוגה 'על המחיה' אלא 'בורא נפשות'. שהואיל והקמח שבעוגה זו מועט כל כך, אין הוא גורר אחריו את שאר המרכיבים אלא נגרר אחריהם. אבל לפני אכילתה צריך לברך 'מזונות', מפני שלעניין ברכה ראשונה אין צורך בשיעור מסוים, אלא כל זמן שגם הקמח נועד לתת טעם, הוא העיקר ועל פיו קובעים את הברכה (שו"ע רח, ב-ג, להלן יא, ד).
בפשטידה וקציצה שאר החומרים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי. לכן רק אם הקמח הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הקמח הוא מיעוט, אין שאר החומרים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהקמח עצמו כמות של 'כזית' (חצי ביצה) בזמן של 'אכילת פרס' (7 דקות), יברך 'על המחיה'. וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.
עוגה או פשטידה שיש בה מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, כיוון שהמילוי עומד בפני עצמו – אין הוא מצטרף לקמח, ורק אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו כשיעור 'זית' מברך 'על המחיה'. ואם רק בצירוף המילוי אכל שיעור כ'זית', יברך 'בורא נפשות'. כגון שאכל שטרודל שבבצק שלו אין שיעור כ'זית', ועם התפוחים שבתוכו יש שיעור כ'זית', יברך 'בורא נפשות'. ואם היה בבצק שיעור כ'זית', יברך 'על המחיה' (ראו להלן 14).[10]
למעשה, המנהג לעניין עוגה כדעה השנייה (עפ"י מ"א, פמ"ג, ח"א, מ"ב רח, מח. וכ"כ בני ציון, חלק ג, או"ח רח, ט; אול"צ ח"ב יד, כג; חזו"ע ברכות עמ' קצ). לפי רמב"ם כ'זית' בכדי 'אכילת פרס' הוא פחות מתשיעית, ולפי תוס' ורש"י שמינית, וכ"כ במ"ב רח, מג, שעה"צ רח, מה, וזבחי צדק. וזהו דווקא לעניין עוגה ועוגיות, ששאר המרכיבים באים להטעים את הקמח ונגררים אחריו. אבל לעניין פשטידות ושאר תבשילים, רק אם אכל בפועל כ'זית' דגן בכדי אכילת פרס יברך 'על המחיה', כדעה השלישית.
