האוכל כשיעור ‘זית’ עוגה, היינו נפח של חצי ביצה, מברך ‘על המחיה’. ואף שבין מרכיבי העוגה יש ביצים, סוכר ושמן, כך שבקמח עצמו שאכל אין שיעור ‘זית’, כיוון ששאר המרכיבים טפלים לקמח ונועדו להטעימו, הם מצטרפים אליו לשיעור ‘זית’. ובתנאי שהקמח יהיה לפחות שמינית משאר המרכיבים (שו”ע רח, ט, מ”ב: מג, מח). בפועל, כמעט בכל העוגות שלנו, כולל העוגות הבחושות, יש לפחות שמינית קמח.
ואם שיעור הקמח שבבצק פחות משמינית מכלל המרכיבים, אין מברכים אחר אכילת כ’זית’ מהעוגה ‘על המחיה’ אלא ‘בורא נפשות’. שהואיל והקמח שבעוגה זו מועט כל כך, אין הוא גורר אחריו את שאר המרכיבים אלא נגרר אחריהם. אבל לפני אכילתה צריך לברך ‘מזונות’, מפני שלעניין ברכה ראשונה אין צורך בשיעור מסוים, אלא כל זמן שגם הקמח נועד לתת טעם, הוא העיקר ועל פיו קובעים את הברכה (שו”ע רח, ב-ג, להלן יא, ד).[10]
עוגה שיש בה מילוי פירות (שטרודל) או גבינה, כיוון שהמילוי עומד בפני עצמו ואינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח, ורק אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו כשיעור ‘זית’ מברך ‘על המחיה’. ואם אין בבצק שיעור ‘זית’ אבל יחד עם המילוי יש שיעור ‘זית’, יברך ‘בורא נפשות’ (ראו להלן 14, ויא, ז).
למעשה, המנהג לעניין עוגה כדעה השנייה (עפ”י מ”א, פמ”ג, ח”א, מ”ב רח, מח. וכ”כ אול”צ ח”ב יד, כג, גרע”י בקובץ בית הלל חכ”ז, פס”ת רח, יד, שעה”ב יד, יד, ברכ”ה ח”ב ב, כ). כ’זית’ בכדי ‘אכילת פרס’ הוא לפי רמב”ם פחות מתשיעית. ולפי תוס’ ורש”י שמינית, וכ”כ במ”ב רח, מג, שעה”צ רח, מה, וזבחי צדק. וזהו דווקא לעניין עוגה ועוגיות ששאר המרכיבים באים להטעים את הקמח ונגררים אחריו. אבל לעניין שאר תבשילים ופשטידות, רק אם אכל בפועל כ’זית’ דגן בכדי א”פ יברך ‘על המחיה’. וראו להלן יא, ד.