חיפוש
Close this search box.

פניני הלכה

ז – שיעור אכילת פרס

אכל את שיעור ה'זית' בהפסקות גדולות, אם עבר מתחילת אכילתו ועד סופה פחות מכשיעור זמן של 'אכילת פרס', עדיין נחשבת אכילתו כאכילה אחת, ויברך אחריה ברכה אחרונה. אבל אם אכל את שיעור ה'זית' במשך זמן ארוך יותר – אין אכילתו נחשבת כאכילה אחת, ואינו מברך עליה ברכה אחרונה.

'פרס' הוא שיעור הלחם שהיו רגילים לאכול בארוחה אחת. אלא שנתעורר ספק, כמה דקות בפועל לוקח לאדם ממוצע לאכול 'שיעור פרס'. לדעת המאריכים – תשע דקות, ולדעת המקצרים – שלוש דקות. למעשה, טוב לגמור את שיעור הכ'זית' בתוך ארבע דקות, אולם גם מי שאכל כשיעור 'זית' (חצי ביצה) במשך כשבע דקות, חייב לברך. שכן שיעור 'אכילת פרס' נקבע לפי כלל האנשים, וכיוון שיש לא מעט אנשים שאוכלים שיעור 'פרס' בכשבע דקות, שיעור זה נחשב כשיעור אכילה.[8]


[8]. 'פרס' הוא מחצית בלשון ארמית, ובזמן חז"ל היו רגילים לאכול שתי ארוחות ביום, והיו אופים לשם כך כיכר לחם שהספיק לשתי הסעודות. נמצא ששיעור 'פרס' הוא משך הזמן שלקח לאדם ממוצע לאכול מחצית מאותו הכיכר. במילים אחרות, הוא משך הזמן שאוכלים בו את הלחם שרגילים לאכול בסעודה אחת. אלא שנחלקו התנאים (עירובין פב, ב) והראשונים בשיעורו המדויק. לרש"י הוא כנפח ארבע ביצים, ולרמב"ם שלוש ביצים. להלכה נפסק שבדינים דאורייתא מחמירים ובדינים דרבנן מקילים (עי' שו"ע תט, ז, תריח, ז, מ"ב תריב, ח). ולעניין ברכה, כיוון שספק ברכות להקל, משערים בשלוש ביצים (מ"ב רי, א). בחשבון דקות: י"א 9 דקות (חת"ס ו, טז), י"א 8 (גר"ז, שדי חמד), י"א 7.5 (בכורי יעקב; מועד לכל חי כ, לג; ערוך לנר סוכה תרלט, יג; מלמד להועיל או"ח קיג, ה; פתחא זוטא תרלט, ב), י"א 7 (הרב פרנק בשם הגרי"א מקובנה), י"א 6-7 (צמח צדק), י"א 5 (אחרים בשם הגר"י מקובנה), י"א שצריך להחמיר עד 4 (הגר"ח נאה), י"א עד 3-4 (ערוה"ש רב, ח), י"א עד 3 (חזו"א ואג"מ או"ח ד, מא), וי"א אפילו עד 2 (שבט סופר). ואף שלכתחילה טוב לסיים את הכ'זית' בארבע דקות, למעשה נראה שכל שאכל בתוך שבע דקות צריך לברך. ואין לומר שהמנהג הוא 4 דקות, כי רק בספרי דורנו נהגו לכתוב כך (עי' וזה"ב עמ' 42, ופס"ת רי, 10-12), אבל לא שכך המציאות בפועל, שאכילת פרס היא 4 דקות. ויש לצרף את הדעות המרובות ששיעור 'זית' קטן בהרבה ממחצית הביצה, ולכן אם אכל נפח מחצית ביצה בשבע דקות – יברך, וכן הורה הרב ישראלי. וביחו"ד א, יז, שנוטה לחשוש לספק ברכות, כתב שאפשר לברך עד 7.5 דקות, ואפשר לסמוך עליו, שכן השיעור אינו צריך להיקבע לפי הממוצע, אלא צריך לקחת בחשבון גם את האוכלים לאט, כל עוד הם קרובים לממוצע. אבל כתבתי שבע כי הוא שיעור עגול. יש לציין שלרוה"פ נוהגים למדוד 'אכילת פרס' לפי אכילת לחם רגיל, אמנם למנחת חינוך ותורת חסד או"ח לב, בכל מאכל ומאכל הולכים לפי קלות או קושי אכילתו, וממילא יוצא שלדעתם, ברוב המאכלים השיעור ארוך יותר.

תפריט