צריך לברך ברכה אחרונה מיד לאחר סיום האכילה או השתייה, ואין להתעסק בשום דבר לפני הברכה. שאין ראוי לאדם לעסוק בעסקיו קודם שיודה לה’ על המזון שאכל, ועוד, שיש חשש שמא ישקע בענייניו וישכח לברך. בדיעבד, כל זמן שהוא עוד נהנה ומרגיש שובע ממה שאכל, כלומר, שהוא עדיין יותר שבע ממה שהיה לפני שאכל, הוא יכול לברך ברכה אחרונה. ולפעמים קשה לשער דבר זה, כי דווקא האכילה מעוררת את התיאבון, ומכל מקום בתוך חצי שעה מסיום האכילה אפשר תמיד לברך בלא חשש. ואם עברה חצי שעה והוא מסופק אם עתה הוא שבע יותר ממה שהיה לפני שאכל, מוטב שיאכל עוד מאותו דבר, ויברך אח”כ ברכה אחרונה (ולגבי ברכה ראשונה, ראו לעיל ט, ה-ז). ואם אין לו אפשרות לאכול עוד, כל שלא עברו 72 דקות מסיום אכילתו או שתייתו, עדיין הוא יכול לברך. ולאחר מכן – לא יברך. ואם ברור לו שהוא עדיין יותר שבע ממה שהיה לפני שאכל – גם אחר 72 דקות יוכל לברך. [15]
האוכל סעודה משביעה, למרות שלא אכל לחם, בדיעבד, גם אם עברו כמה שעות, כל עוד הוא מרגיש תחושת שובע חייב לברך. ומשעה שירגיש מעט רעב ויתחיל לרצות לאכול סעודה נוספת – הפסיד את הברכה (ראו לעיל ד, יד, בביאור שיעור זה).
