נכון לברך ‘הגומל’ בתוך שלושה ימים מהאירוע שעליו הוא מברך. אולם בדיעבד גם אם עבר זמן רב, לא הפסיד את הברכה, כי אין לה זמן מוגבל (שו”ע ריט, ו). אבל אם הדבר כבר נשכח מהלב, גם כשייזכר לא יברך (ערוה”ש ריט, ז).
נוהגים לברך ‘הגומל’ בעמידה (רמב”ם, ב”ח ריט, א). גברים נוהגים לברך ‘הגומל’ בסמוך לקריאת התורה, וכשאפשר, נוהגים להעלות לתורה את מי שצריך לברך ‘הגומל’. אבל אין להמתין יותר משלושה ימים כדי לברך סמוך לקריאת התורה. לדוגמה, מי שניצל מפיגוע ביום שני, צריך להשתדל לברך עד יום רביעי שהוא היום השלישי לפיגוע. ולא ימתין עד לקריאת התורה ביום חמישי, שהוא היום הרביעי לפיגוע (מ”א, מ”ב ריט, כ).
זמן ברכת ‘הגומל’ הוא לאחר שהצרה הסתיימה לגמרי. לפיכך, אדם שקם ממחלתו וחזר לעבודתו אבל עוד נמצא בתהליך החלמה, יברך לאחר גמר ההחלמה (מ”ב ריט, ב).[2]
[2]. יש אומרים, שכשם שהיו מקריבים את קורבן התודה ביום, כך צריך לברך ‘הגומל’ דווקא ביום (שדה יצחק, בא”ח). ויש אומרים, שלכתחילה מברכים בלילה (מלבי”ם). ויש אומרים, שגברים שנהגו לברך בקריאת התורה, לכתחילה צריכים לברך ביום, אבל נשים רשאיות לכתחילה לברך בלילה (ציץ אליעזר יג, יז; חזו”ע ברכות עמ’ שמז).
