ג – זמן ברכת 'הגומל'

https://ph.yhb.org.il/plus/10-16-03/

ג,א – ברכת הגומל בלילה

כתב בשדה יצחק (ברכות נד, ב) שאין לברך 'הגומל' בלילה שהיא באה במקום קרבן תודה, והקרבנות ביום. וכ"כ בדברי מנחם. וחששו לסברא זו כמה אחרונים לכתחילה: בא"ח (עקב ג), וכף החיים (יד). ובשו"ת חת"ס (או"ח נא) חשש להתיר לכתחילה לברך בלילה, ואמנם ביאר "שאין 'הגומל' במקום זבח להיות דוקא בעמידה וביום", אבל כתב שאין לשנות ממנהגי ישראל לברך דווקא בזמן קריאת התורה. (ובפתח הדביר ריט, יב, דחה את סברת השדה יצחק, כי אין ללמוד מכללי הקרבנות לברכת 'הגומל', שהיא איננה ממש במקום קרבן תודה. אבל למעשה הסתפק האם מותר לכתחילה לברך בלילה. וכ"כ בשד"ח אס"ד מערכת ברכות ב, י).

לעומת זאת יש סוברים שמותר לכתחילה לברך 'הגומל' בלילה ולא לחשוש למחמירים. כך דעת המלבי"ם (עיין חת"ס שם), ועיין מהר"ם שיק (או"ח פח), אבל למעשה כתבו אחרוני זמננו, שלגבי גברים יש לחשוש לכל הסברות הללו, ולכתחילה לברך 'הגומל' ביום, ואם בירך בלילה יצא. אבל לגבי נשים שלא נהגו לברך דווקא בזמן קריאת התורה, אין זה נחשב שינוי מנהג ואפשר לברך בלילה לכתחילה. כ"כ ציץ אליעזר יג, יז; חזו"ע עמ' שמז-שמח.

ג,ב – האם צריך לעמוד בעת הברכה

כתב הרמב"ם (ברכות י, ח) שהמברך עומד בברכת הגומל. ואף ששאר הראשונים לא הזכירו זאת, כמה אחרונים כתבו שכך נכון לנהוג לכתחילה (ב"ח, מג"א ב, א"ר ג, מ"ב ד). ודייק בנו של הרמב"ם, רבנו אברהם, שרק המברך עומד אבל העונים על ברכתו צריכים לשבת, שנאמר: "ובמושב זקנים יהללוהו". וכתבו ברכ"י ו, ובא"ח עקב ג, שכך ראוי לדקדק.

ג,ג – זמן ברכת הגומל

לכתחילה כמובן שיש להזדרז להודות, אבל לא קבעו חז"ל זמן לברכה, ומשמע שאין לדבר גבול, וכל עוד לא בירך, מוטל עליו לשלם חובו ולהודות. וכ"כ רא"ה, ריטב"א, שטמ"ק, טור. ועיין ברכ"ה ח"ד, ו, 98.

וכתב בב"י ריט, ו, שיש סוברים שצריך לברך תוך שלושה ימים (אורחות חיים בשם הרמב"ן). ויש סוברים שצריך לברך בתוך חמישה ימים (רשב"א בשם רבנו יונה), מפני שרק תוך זמן זה נקרא 'בא מן הדרך'. וכתב השו"ע ריט, ו, שלכתחילה יש לברך תוך שלושה ימים. ע"כ. ואם ההמתנה לקריאת התורה תדחה את הברכה אחר שלושה ימים, יש לברך אותה שלא בשעת הקריאה בתורה (כנה"ג, מ"א ו). אבל בדיעבד אם לא בירך יכול לברך כל זמן שירצה. כ"כ רוב רובם של האחרונים: לבוש ו, ח"א סה, ו, חיד"א (לדוד אמת כג, ג), שד"ח (אס"ד מערכת ברכות ב, יג), מ"ב ח, יבי"א ג, טז, אור לציון ח"ב יד, מב. (ודלא כשואל ונשאל ה, כו, שחשש לספק ברכות ופסק שאחרי חמישה ימים אין לברך הגומל). וכתב ערוה"ש ריט, ז, שאם עבר זמן רב ונשכח העניין כבר אין לו לברך (ובשבט הקהתי א, ק, הגדיר זאת כשנה, והעתיקו בשעה"ב כב, ז).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *