לעיתים נוצרות בעיות קשות מאוד סביב חתונת הבן. הבן בחר לו את בת זוגו, וחושב שתכונותיה מתאימות לאופיו ולשאיפותיו, וכן דעת הבחורה. אולם ההורים מתנגדים, ולדעתם בחירתו מוטעית. לעיתים ההורים כל כך תקיפים בהתנגדותם, עד שהם מאיימים בניתוק הקשרים, תוך איומים בקללות-חורבן שיפלו על ראשם של בני הזוג הצעיר. ונשאלת השאלה, האם צריך הבן לשמוע בקול הוריו ולאבד את בחירת ליבו, או שעליו לעשות כרצונו תוך התעלמות מדעת הוריו? וכן לעיתים המקרה הפוך, שההורים מתנגדים להחלטת בתם, והשאלה האם הבת צריכה לשמוע בקול הוריה?
ההלכה היא שלמרות שהדבר כואב מאוד להורים ונוגע לעתיד משפחתם, בעניין הנישואים אין הבן או הבת צריכים לשמוע בקול הוריהם (רמ"א יו"ד רמ, כה). ואמנם כוונת ההורים לטובה, אולם לכל אדם ישנה בחירה חופשית להחליט על עתידו ועל חייו. נכון שלפעמים נגרמות מזה טרגדיות משפחתיות, אבל אין לזה פתרון, ההחלטה חייבת להיות בידי החתן והכלה. הבן או הבת אינם רכוש של ההורים, הם בני אדם עצמאיים הזכאים להחליט בעצמם על עתידם. כמובן שחובה על הבן והבת לשמוע ולהתייעץ עם הוריהם, לדעת שמן הסתם כוונתם טובה, ופעמים רבות שהם צודקים, אבל ההחלטה צריכה להיות של בני הזוג עצמם.
פעמים רבות לאחר שמסבים את תשומת לב ההורים להלכה זו, המצב משתנה לטובה, ובמקום דיבורים של איומים ישנה התייעצות רצינית. אבל אם למרות הכל, ההורים מתנגדים ומודיעים על ניתוק קשרים, גם אז אין הבן או הבת צריכים לבטל את דעתם מפני דעת הוריהם. וכפי שלמדנו (בהלכה כ), גם אם ההורים דורשים מהאחים שלא ישתתפו בחתונה, לא ישמעו להם, שאין שומעים להורים בניגוד למצוות התורה.
