ל – שלא יפלה אדם בין בניו בירושה

פורסם בקטגוריה א - כיבוד הורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/11-01-30/

נכון לאדם שלא יפלה את אחד מבניו בירושתו, ואפילו הוא מתחצף כלפיו ואינו מכבדו ואינו מדקדק בקיום המצוות (ב"ב קלג, ב). כי גם כאשר הבן עצמו אינו טוב, יתכן ונכדו יהיה טוב. ואם אביו יקפחו, יצטער הבן ויתרחק יותר ממסורת המשפחה, והחשש שמא לא יחנך את בניו כראוי גובר. הורה שמואל האמורא לתלמידו רב יהודה, שלא יהיה נוכח במקום שמעבירים ירושה, אפילו מבן רע לבן טוב. וכן נפסק ב'שולחן-ערוך' (חו"מ רפב, א). ובמקרים קשים, נכון להתייעץ עם תלמיד חכם כיצד לנהוג.

אב שעושה אפליה בין ילדיו מעורר מחלוקת ביניהם ומחריב את משפחתו. האח המקופח יאשים את האחים המועדפים שבחנופתם הרחיקו אותו מאביהם כדי ליטול את חלקו בירושה, וייטור להם על כך כל ימיו. גם ילדיו יתרחקו משאר בני המשפחה, והמשפחה תיקרע. מסתבר שגם הבנים שהוא רוצה להעדיף ירגישו בסופו של דבר ריחוק כלפיו. הם אולי ישמחו על כך שקיבלו חלק גדול יותר בירושה, אבל כלפי האב ירגישו ניכור. כי הקשר בין ילדים להוריהם צריך להיות מוחלט ונצחי, קשר שאינו תלוי בדבר. ואם יראו שהקשר של אביהם אליהם תלוי בכבוד או בחנופה כלפיו, לא יזכרו אותו כאבא טוב, אלא כאדם שרגיש מאוד לכבודו, שאפילו עם יוצאי חלציו נוהג בקטנוניות, נוקם ונוטר.

אמנם יש לחלק בין מי שנכשל בעבירות אבל באופן כללי קשור למסורת, לבין מי שעזב את המסורת לגמרי. מי שנשאר קשור למסורת ראוי שלא לנשלו מהירושה, שכן לגביו יש סיכוי סביר שהוא או בניו יחזרו למסורת ישראל. אבל מי שעזב לגמרי את המסורת עד שהוא נראה כעומד להתבולל בגוים, והסיכוי שבניו יחזרו למסורת ישראל קֶָטֵן – יש מקום לשקול את נישולו מכל הירושה או מחלקה (עי' באג"מ חו"מ ב, נ; דיני ממונות לרב בצרי ח"ג שער ה' ג, יא; פתחי החושן ח"ט ד, א).

אפשר להציע, שכאשר נראה שבן אחד אינו מתכוון לחנך את ילדיו לתורה ומצוות, יקדיש האב חלק נכבד מהירושה עבור חינוך דתי לנכדיו וניניו. על ידי כך יינתן עידוד לכל ילדיו בלי יוצא מהכלל לשלוח את ילדיהם לחינוך דתי, ומי שישלח את בנו לחינוך חילוני, יפסיד לעצמו את חלקו. ומכל מקום כדאי שחלק מהירושה יחולק בין כולם בשווה, לבטא את הקשר המוחלט שבין האב לכל ילדיו.

שאלה: האם מותר להעניק חלק גדול יותר בירושה לבן שמלמד בישיבה, ומשכורתו נמוכה יחסית, ויש לו יותר ילדים?

תשובה: אם המגמה היא להחזיק תלמיד חכם, ואף האחים מסכימים לכך בלב שלם ולא יבואו לידי קנאה, אפשר להוסיף לו בירושה. אבל אם יקנאו בו, כפי שעלול לקרות בדרך כלל, אסור להפלותו לטובה. וכן למדנו בתורה שיעקב אבינו החשיב את יוסף יותר מאחיו והפלה אותו מעט, אבל כיוון שהאחים לא הכירו במעלתו היתירה, התקנאו בו, ובעקבות זאת נוצר קרע נורא במשפחת יעקב (בראשית לז). זהו שאמרו חכמים (שבת י, ב): "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת (כתונת הפסים) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".

אמנם בעוד ההורים בחיים הם יכולים לעזור יותר לבן שלומד תורה, ואף יכולים לעשות עמו הסכם יששכר וזבולון. את זה האחים אולי יכולים להבין, מפני שאין כאן הצהרה מוחלטת שבן זה עדיף עליהם. אבל בירושה עצמה, שבה בא לידי ביטוי היחס הסופי והמוחלט כלפי הילדים, אסור להפלות בלא שהדבר יוסכם ברצון שלם על כולם.

פורסם בקטגוריה א - כיבוד הורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן