לכהנים זכרים אסור להתחתן עם נשים מסוימות, הואיל והוקדשו לעבודת בית המקדש, שנאמר (ויקרא כא, א-ז): “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן… קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלוֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלוֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי ה’ לֶחֶם אֱלוֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ. אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹוהָיו”. לבנות כהן אין הגבלות, אלא כל שכשר לנישואים עם בת ישראל כשר לנישואים עם בת כהן.
אלו נשים האסורות על כהן: זונה, חללה, גרושה, חלוצה וגיורת. זונה היא מי שזנתה עם אדם שאסור לה להתחתן עמו, כדוגמת גוי או בגילוי עריות במשפחה, וגם אם נאנסה על ידו, נאסרה לכהן. אבל מי שזנתה עם ישראל שמצד הדין מותר לה להינשא לו, אינה נחשבת זונה. חלוצה, היא מי שהיתה נשואה ומת בעלה בלא שהיה לו ילד ממנה, שמצווה מהתורה שאחיו ייבם אותה, היינו ישאנה לאשה כדי שיולידו בן שימשיך את הבעל הראשון שנפטר. ואם האח אינו מוכן לזה, אזי אשת האח הנפטר חולצת את נעלו ואומרים נוסח מסוים, ובזה היא משתחררת ממנו, אבל דינה כדין גרושה שאסורה לכהן. חללה היא בת של חלל, היינו בת של כהן שקדושתו חוללה מפני שנולד לכהן שנשא אישה שאסורה עליו כגון גרושה. וכך נמשך הדין עד סוף כל הדורות, שכל בת הנולדת לצאצאי חללים אסורה לכהן.
