א – בחוקותיהם לא תלכו

הצניעות היא אחד מיסודות היהדות. את הציווי הכללי שבתורה (ויקרא יט, א): “קְדֹשִׁים תִּהְיוּ”, מפרש רש”י: “הוו פרושים מהעריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה”. ועוד נאמר לגבי איסור עריות (שם יח, כד): “אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה, כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם”.

יש קשר בין השמירה על הצניעות וההצטיינות של עם ישראל בתחומי הרוח. גם כשהיינו משועבדים לאומה המצרית, שאמרו עליה חכמים (תו”כ אחרי פ”ט) שלא היתה אומה שטופה בתאוות זימה ובגילוי-עריות כאומה המצרית, לא נסחפנו אחרי מנהגיהם ושמרנו על הצניעות, ומתוך אותה שמירה על הצניעות זכינו לעמוד לפני הר-סיני ולקבל תורה מן השמיים.

רבים חושבים בשטחיות שמגמת הלבוש הצנוע למנוע הרהורים אצל הגברים, אולם הנושא יותר מורכב ועמוק. מפני שלמנוע כל הרהור – אין סיכוי, וכבר אמרו חכמים (כתובות יג, ב): “אין אפוטרופוס לעריות”. כלומר אף אחד לא יכול להיות מובטח שהוא מוגן מכך לגמרי. ואם המטרה העליונה היתה למנוע הרהורים היו צריכים לקבוע כללים הרבה יותר מחמירים, לאסור על גברים לצאת לרחוב בלא הכרח גמור, לאסור שתיית יין ושאר דברים שמשחררים את הרגשות. לאסור לבישת בגדים בעלי גזרה נאה, וכן לאסור שילובי צבעים יפים, לגזור על נשים שנחשבות יפות במיוחד שלא יצאו לרחוב בלא הכרח, ואולי לחייב את כל הנשים לעטות על עצמן מעיל גדול ומכוער. ולא מצינו בהלכה שום דרישה שאשה תכער את עצמה. להיפך מצינו בתנ”ך ובחז”ל ששבח לאשה שהיא יפה ומטפחת את הופעתה.[1]

הרי שהלכות צניעות לא נועדו לכער או להסתיר את היופי, אלא לתת לו מסגרת צנועה, שתדגיש את הרוח ואת המידות הטובות. אין בהלכות אלו התנגדות לצדדים החומריים-גשמיים שבחיינו. להיפך, לכל תחום יש ערך ומקום. אבל מי שאינו שומר על הצניעות, חוטא, בעל כורחו, בהדגשה יתירה של החומריות על פני הרוחניות, הגוף על פני הנשמה. משום שהרוחניות מטבעה נסתרת, וכדי לעמוד על טיבה של הנשמה, יש להעמיד את הגוף במקומו הראוי, ולא להדגישו ולהופכו לעיקר. רק לאחר שהרוחניות תעמוד במקומה המרכזי, ניתן להתבונן בצניעות בצדדים הגופניים שבחיינו, ולהפיק מהם את מלוא עוצמת החיים, בלי שהדבר יפגע בנשמה.

כלומר, הפריצות מדגישה את הצדדים הגופניים-חומריים שבאדם, ואילו הצניעות מדגישה את היסוד הרוחני נשמתי שבאדם. יתכן שלטווח קצר נראה כאילו הפריצות מסייעת לגילוי עוצמת החיים, אבל מי שמביט יותר לעומק ויותר לטווח ארוך, מבין שדווקא הצניעות מגלה את העוצמה הפנימית שבחיים, את הקדושה, ומתוך כך גם הצדדים החומריים שבחיים מתברכים ומתעלים. חשוב לדעת שככלל רעיון הצניעות מחייב גם גברים (שו”ע או”ח ב, א-ב), אלא שהואיל ונשים נחשבות ליפות יותר והגברים למתעוררים במהירות רבה יותר, כדי שיוכלו לחזר אחר נשותיהם, כללי הצניעות מחמירים יותר לגביהן.

כיוון שלבושו של האדם בולט וניכר לעין כל רואה, שמירת גדרי הלכות צניעות מבטאת יותר מכל את הנאמנות להלכה, והמתלבשת כהלכה מקדשת את השם ומכריזה בכל עת: אינני נגררת אחר תרבות הגויים ואחר האופנות שלהם, אלא הנני נאמנה בשלימות למסורת התורה והמצוות ולייעוד האלוקי המיוחד של עם ישראל.


[1]. הזכירה התורה שבח של אמותינו שרה, רבקה ורחל שהיו יפות. תענית לא, א; כתובות נט, ב – “אין אשה אלא ליופי”; יבמות סג, ב, “אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפליים”; נדרים סו, א: “בכה ר’ ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן”. וחלק משמחת החג של נשים שהן לובשות בגדים ותכשיטים נאים, ואין הכוונה שהיא תתקשט בהם בחברת נשים בלבד.

תפריט ההלכות בפרק

תפריט הפרקים בספר

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן