תפילת מוסף היא החשובה שבתפילות ראש השנה, שבה תוקעים בשופר, ובה תקנו חכמים להוסיף שלוש ברכות מיוחדות: מלכויות, זיכרונות ושופרות, שמבטאות את עניינו המיוחד של היום. ועל ידן אנו זוכים לשנה טובה, כפי שאמר הקב”ה לישראל: “אִמרו לפני בראש השנה מלכויות זיכרונות ושופרות. מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם, זיכרונות – כדי שיעלה זיכרונכם לפני לטובה, ובמה – בשופר” (ר”ה טז, א). שלוש הברכות הללו חטיבה אחת הן, ומי שאינו יודע אחת מהן, לא יברך את השתיים שהוא יודע. גם סדרן מעכב, שאם אמרן בסדר אחר – לא יצא (שו”ע תקצג, א, מ”ב ה).
תקנו חכמים להזכיר בכל אחת מהברכות עשרה פסוקים מעניין הברכה, כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם, וכנגד עשרת הדיברות, וכנגד עשרה הילולים שנזכרו במזמור האחרון שבתהלים. בכל ברכה וברכה פותחים בשלושה פסוקים מהתורה, לאחר מכן שלושה פסוקים מהכתובים, אח”כ שלושה מהנביאים, ומסיימים בפסוק מהתורה. אין אומרים פסוקים שמזכירים פורענות של ישראל, ואין אומרים פסוקי זיכרונות של יחיד ואפילו הם לטובה (ר”ה לב, א-ב; שו”ע תקצא, ד-ה).[8]
בברכה הראשונה כוללים את קדושת היום יחד עם המלכויות. פותחים בה בנוסח הרגיל של כל החגים – “אתה בחרתנו” ואח”כ אומרים את תפילת ‘עלינו לשבח’ שבה אנו משבחים ומודים לה’ על שזכינו להכיר במלכותו, ומתפללים שגם כל הגויים יקבלו עליהם את עול מלכותו. וממשיכים לומר את פסוקי המלכויות, ומסיימים בפסוק ‘שמע ישראל’, שאף שאין מזכירים בו את מלכותו, יש בו קבלת עול מלכות שמים. בסיום הברכה מתפללים שימלוך ה’ על כל העולם כולו בכבודו, ויקרבנו לעבודתו, לתורתו ומצוותיו. “כי אתה אלוהים אמת ודברך אמת וקיים לעד. ברוך אתה ה’, מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזיכרון”.
הברכה השנייה: זיכרונות, בה אנו מספרים שה’ זוכר את עולמו ואת כל הברואים ואת כל מעשיהם, ובמיוחד ביום זה שהוא “יום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון”, שבו ה’ דן את עולמו. ואנו מתפללים שיזכור ה’ אותנו לטובה, ויפקדנו לישועה, וחותמים: “ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, ברוך אתה ה’ זוכר הברית”.
הברכה השלישית: שופרות, בה אנו מתארים את התגלותו אלינו בהר סיני בקול השופר, ומתפללים שיופיע ויתגלה אלינו שוב בקול השופר שיבשר את הגאולה. “תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו, וקרב פזורינו מבין הגויים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ, והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם… כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך. ברוך אתה ה’ שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים”.
מי שנמצא במקום שאין בו מניין, נכון שלא יתפלל מוסף ולא יתקע בשופר בשלוש שעות ראשונות של היום, כי אז הדין עוד מתוח, ובלא עזרת הציבור יש חשש שלא יזכה בדין. אבל בציבור אפשר להתפלל גם בשלוש השעות הראשונות, שתפילת הציבור מתקבלת, וגם כשאינם מכוונים כראוי, אין הקב”ה מואס בתפילתם (שו”ע תקצא, ח; מ”ב טו; פנה”ל תפילה ב, א-ב).
