ארכיון הקטגוריה: פרק יז – ברכות ההודאה והשמחה

יב – הברכה על חבר שלא ראה י"ב חודש

יב,א – מחיה המתים

כפי שלמדנו, לדעת רוב הפוסקים אף אם דיבר עם חבירו או התכתב עמו, כשרואהו ושמח יברך 'שהחיינו', שאין ידיעת שלומו מפיגה את שמחת ראייתו. אמנם 'מחיה המתים' לא יוכל לברך, שלא שייך בזה דברי הגמרא "נשכחתי כמת מלב" (שו"ת הלק"ט א, רכ; ברכ"י רכה ג; יד אהרון; מגן גיבורים רכה, ב; באר היטב א; ערוה"ש ב; כף החיים ד; קיצוש"ע נט, כ; מקור חיים; בירך את אברהם סה, ג). ואפילו אם שמע דרך אדם שלישי שהוא חולה, כשייפגשו יברכו רק 'שהחיינו' (הלק"ט א, רכ; וברכ"י רכה, ג).

אמנם למהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק יט, וסדר ברכות הנהנין יב, יא, גם ברכת 'מחיה המתים' יש לברך אע"פ שידע משלומו בתוך השנה, כי עיקר הברכה היא על שמחת הלב בראיית פניו. אלא שאין לברך בניגוד לדעת רוב הפוסקים.

פורסם בקטגוריה פרק יז - ברכות ההודאה והשמחה | כתיבת תגובה

יג – ברכה על לידת בן ועל לידת בת

יג,א – האם נוהגים לברך על לידת בן

הרשב"א (שו"ת א, רמה) נשאל האם מברכים על מי שנולד לו בן, וכתב: "מסתברא דכל שנולד לו בן צריך לברך שהחיינו (ובח"ד עז, כתב לברך הטוב והמטיב), בין נולדו לו בנים אחרים בין לא נולדו לו בנים. דהא קי"ל כלישנא בתרא דר' יוחנן דאמר, בין קנה בתים אחרים בין לא קנה מברך שהחיינו, אלא שלא ראיתי שנהגו כן אפילו הגדולים אשר בארץ. ושמא עשאוה רשות כקרא חדתא, דכל שאינו בא מזמן לזמן כמועדות אין מברכים שהחיינו בחובה… ומפני שראיתי גדולי הדור שלא נהגו לאומרו אני דוחק כן".

גם בחסד לאלפים רכג ד כתב, שלא נהגו לברך על לידת זכר, אלא בשעת המילה, או בשעה שבא אבי הבן מן הדרך, ויש להם על מי לסמוך, כי ברכה זו אינה חובה אלא רשות. וכ"כ בא"ח ראה ח, וכף החיים רכג, ו. וגם הרב קפאח על הרמב"ם ברכות פרק י כתב שרבים תמהו על הרמב"ם שלא פסק את דברי הגמרא לגבי לידת זכר "וקיבלנו מרבותינו דס"ל לרבנו שברכת שהחיינו שאומר אבי הבן בשעת המילה עולה לכאן ולכאן, כמו שמברכים שהחיינו בליל סוכות בקידוש ועולה לסוכה וליו"ט". וכ"כ חזו"ע עמ' שפח. וכך נהגו במרוקו.

אמנם שאר כל הראשונים והאחרונים הביאו את דברי הגמרא והשו"ע להלכה. וכן כתבו ברכ"ה ח"ד ב 274, ופס"ת רכג 13. והואיל וגם אלה שנהגו לא לברך, לא אמרו זאת כדעה פסוקה, אלא שכך נהגו הואיל ואין חובה לברך, הרי שאין כאן צד של חשש ברכה לבטלה, וכיוון שעל פי הגמרא, הראשונים ורוב האחרונים יש לברך, כך נכון לנהוג לכל העדות. ואולי בעבר שאחוז גבוה בהרבה מן הילודים היו מתים בילדותם, חששו לשמוח, כיום שהסכנה פחתה בהרבה, כל שנולד תינוק בריא, נכון להודות לה' בברכה.

יג,ב – האם הברכה על בן תלויה בשמחה

הרשב"א ח"א רמה, כתב, שאפילו יש לו כמה בנים מברך דומיא דקנה כלים חדשים, ומכך שדימה הדבר לכלים חדשים משמע שהברכה תלויה בשמחה. ובביאור הלכה רכג, א, 'זכר' כתב, שיש לעיין מה דין אדם שיש לו כמה בנים ותאב שתיוולד לו בת ונולד בן, האם יש לברך 'הטוב והמטיב' אחר דסוף דבר לא ניחא ליה בזכר, ונשאר בצ"ע.

לעומתם בערוה"ש רכג א כתב בפירוש שאין חילוק בין אם שמחים בלידת הזכר או אינם שמחים. וכן משמע מסדר ברכות הנהנין יב, יב, שלגבי הלידה לא מזכיר שמחה ואפילו יש לו כמה בנים, ורק לגבי ראיית בנו הנולד אחר שלושים יום, תולה הדבר בשמחה.

ונראה שראוי לאדם לברך, וגם אם לא ברור לו כמה הוא שמח, כיוון שראוי לו לשמוח, יתבונן בדבר וישמח ויברך. אמנם אם התינוק נולד עם בעיות, כגון מום או מחלה, ואינו שמח – לא יברך. וכ"כ בספר תורת היולדת לז הערה ט. והביא שם בשם הרב אלישיב, שאין לברך על לידת תינוק הסובל מתסמונת דאון, שאין ההורים שמחים בו. ולעומת זאת הביא בשם הרב שיינברג שכתב שיש לברך על לידתו, כי בדרך כלל שמחים בו. אמנם כאשר אין שמחים בו, אין מברכים. וכתב בא"א בוטשאטש, שאין לברך על תינוק שהוא ספק בר קיימא.

יג,ג – הטוב והמטיב על בן

כתב בשו"ת הרשב"א ח"ד עז: "הנאת תועלת קאמר. ובלידת אשתו זכר, יש לאב ולאם הנאת תועלת. חדא: דהוה להו חוטרא לידה ומרא לקבורה. ועוד: שהוא כירך האב והאם. ומדת כל אדם תאבין לו ליורשן". והובאו דבריו בבאו"ה רכג, א. ובשו"ת מהר"י בי רב סימן סב: "דלא מצינו שהוזכרה בתלמוד ברכת הטוב והמטיב אלא גבי שמחת הנאה גופנית כגון שילדה אשתו זכר דאמרינן בתלמוד דידן דמברך".

יג,ד – ברכת 'שהחיינו' בעת ראיית הבת

אמנם כתב בשו"ע רכה, ב: "מי שלא ראה את חברו מעולם, ושלח לו כתבים, אע"פ שהוא נהנה בראייתו, אינו מברך על ראייתו". משום שאין האהבה ביניהם מבוססת דיה כדי שיברכו 'שהחיינו' בעת הפגישה (מ"ב ה). אבל כתב הפמ"ג א"א ג: "משא"כ ילדה אשתו, והוא היה במדינת הים וראהו עתה, מברך 'שהחיינו' או 'מחיה המתים', דודאי יש לו שמחה בולדו אף שלא ראהו מעולם". וכ"כ חסד לאלפים רכה, ד, יפה ללב, רוח חיים, מ"ב רכג, ה, וכ"כ הבא"ח ראה ח בשם מו"ר זקנו ר' משה חיים. ואמנם כתבו דבריהם על לידת זכר, אבל פשוט שאין הבדל בזה בין זכר לנקבה, שהכל תלוי בשמחה בפועל, לעומת 'הטוב והמיטיב' שתלויה בהנאה בפועל, ולכן כל השמח בראיית בתו שנולדה לו, מברך 'שהחיינו'. וכ"כ סדבה"נ יב, יב, מ"ב רכג, ב, שעה"צ רכה, ה.

ואף שיש פוסקים שפקפקו בזה, וכ"כ בהליכות שלמה כג, י, שאין לברך 'שהחיינו' על ראיית הבת שנולדה, שעדיין הוא אינו מכירה כלל, ואין כאן שמחה כשמחה של ראיית חבר אחר שלושים יום. וכך מובא בוזאת הברכה ע' 169 בשם הרב אלישיב. ובחזו"ע ע' שצ, כתב שראוי לברך 'שהחיינו' על בגד חדש או פרי חדש לצאת ידי כולם.

אולם רבים מפוסקי זמננו כתבו למעשה לברך 'שהחיינו' על ראיית הבת לראשונה. וכ"כ ציץ אליעזר יג, כ; אג"מ או"ח ח"ה מג, ה; בית אב"י ד, נו; שרגא המאיר ח"ו נו, א; רבבות אפרים א, קמט. וכן צידד הנצי"ב במרומי שדה ברכות נט. וכ"כ שעה"ב כב הערה סו, ומעדני אשר עמוד שד. והואיל וכך נראה בפשטות, וזו גם דעת רוה"פ, ואף החולקים אינם מדברים אלא רק מצד המנהג והערכת הרגשת האדם, לפיכך, כל שהוא שמח בראיית בתו שנולדה לו – יברך 'שהחיינו'.

יג,ה – האם אחר שבירך על השמועה יברך על ראיית הבן

בשעה"צ ה, הסתפק אם בירך על שמועת לידת בנו 'הטוב והמיטיב', ואח"כ בא וראהו, אם יברך 'שהחיינו' על ראייתו. שכן ברכת 'הטוב והמיטיב' היא כוללת יותר ואולי כבר יצא בה. גם ברוח חיים נסתפק בזה, והכריע שיקח פרי חדש ויברך עליו ויכוון לפטור אותו. ובסדבה"נ יב, יב, כתב במפורש שאם בירך 'הטוב והמיטיב' על השמועה, שוב לא יברך 'שהחיינו' כשרואהו תוך שלושים, אלא רק אם ראהו אחר שלושים יום ושמח, יברך 'שהחיינו', וסיים שכך הדין לגבי בת, שאם לא ראה אותה שלושים יום ושמח בראייתה, יברך 'שהחיינו'.

יג,ו – הרחבה בטעם ההבדל בין בן לבת

הטעם שמברכים 'הטוב והמטיב' בעת בשורה על לידת בן ולא בעת בשורה על לידת בת, מפני שרוב העולם שמחים יותר בעת שנולד להם בן, שיש ממנו יותר תועלת מוחשית. כמבואר ברשב"א ד, עז, וכפי שהובא לעיל.

ומי שיש לו כמה בנים והוא משתוקק שתיוולד לו בת, ואכן נולדה לו בת. לכאורה נראה שלגביו הבשורה המשמחת היא דווקא שנולדה לו בת, ועליו לברך על כך 'הטוב והמטיב'. אולם עיקר הטעם שמברכים 'הטוב והמטיב' על בן, מפני שעל פי דין יש ממנו יותר תועלת, שהוא מחויב בכיבוד הורים בכל מצב, אף כשהוא נשוי ומטופל בילדים. וכיוצא בזה מצינו שעל פי התורה הוא היורש. ולכן לא השמחה כאן קובעת אלא התועלת המוחשית.[4]

יש להוסיף, שחז"ל רמזו, שרק ב'עולם הזה', החיצוני והתועלתני, נחשב האיש לבעל מעמד גבוה יותר מהאשה, אבל 'לעתיד-לבוא' יהיה שוויון, כלומר, לא רק תכונות הגבר יבואו לידי ביטוי מלא ויזכו להערכה מלאה, אלא אף תכונות האשה יבואו יותר לידי ביטוי. וכשהעולם ימשיך להתקדם ולהתעלות אל המדרגה המוגדרת כ'עולם-הבא', שבו החשיבות תיקבע על פי הנשמה, יהיה מעמדה של האשה גבוה ונכבד ממעמד האיש, הואיל ואז תפיסת העולם שלנו תהיה במדרגה עמוקה ועליונה יותר, ויתברר שמעמדה של האשה מצד נשמתה נעלה וגבוה מזה של האיש. והדברים ארוכים ועמוקים, ולא כאן המקום להאריך בהם (ועיין בפניני הלכה "תפילת נשים" פרק ג).

יג,ז – מתה בלידתה

כתב בב"י רכג, א: "ונראה דאפילו מתה אשתו – מברך 'הטוב והמיטיב', דהא מכל מקום טובה היתה לה בעת שילדתו". וכן פסקו הט"ז א, וא"ר ב. אולם הרמ"א כתב: "ואם מתה אשתו בלידתה, מברך 'שהחיינו', דהא ליכא הטבה לאחריני. וכן אם מת האב קודם שילדתו – היא מברכת שהחיינו". וכן פסקו לבוש, לחם חמודות, ח"א, סדבה"נ יב, יב, כה"ח ושולחן הטהור א. וכ"כ מור וקציעה: "דברכת הטוב והמיטיב נתקן רק על הנאה גשמית, ולא על הנאה רוחנית לבד". וכן פסק המ"ב ד.

יג,ח – לידת תאומים

אם הם בנים או הן בנות, ברכה אחת עולה על שניהם. וגם אם אחד בן ואחד בת, כתב בתורת היולדת לז, הערה ה, שיברך 'הטוב והמיטיב' בלבד, שבכלל מאתיים מנה.

יג,ט – האם גם סבים וידידים רשאים לברך 'הטוב והמיטיב'

כתב בספר חסידים תתמג: "זקן אחד היה בעיר אחת ובנו בעיר אחרת, כשנולד לבנו או לבתו בן, היה מברך 'הטוב והמיטיב'. אמרו לו: הלא לא אמרו אלא אם נולד לו בן לעצמו? אמר להם: אפילו נולד לצדיק בן ואני אוהבו מפני צדקותיו – אם נולד לו בן, אני מברך". והביאוהו להלכה א"ר רכג, א; שדי חמד אס"ד ברכות ב, יט. וכיוצא בזה כתב בסדבה"נ יב, ז, שאם שמע שמועה טובה לחבירו שהוא אוהבו כנפשו מברך 'הטוב והמטיב'. וכ"כ בקצוה"ש סד הערה י.

אולם כפי שלמדנו לעיל מדברי שו"ת הרשב"א ח"ד עז, ושו"ת מהר"י בי רב סב, רק על הנאת תועלת מברכים 'הטוב והמיטיב', ואם כן רק ההורים רשאים לברך 'הטוב והמיטיב'. ועל פי זה כתב בבאו"ה רכג 'ילדה', שאין לברך 'הטוב והמטיב' על לידת נכד או בן לחבירו הטוב. וכתבו כדבריו רוב פוסקי זמננו.

יג,י – אמנם הסבא והסבתא רשאים לברך 'שהחיינו'

אמנם הסבא והסבתא והידידים רשאים לברך 'שהחיינו' מדין שמועה טובה, שעל שמועה טובה אפשר לברך גם כשאין ממנה הנאה מוחשית. וגם הסוברים שאפשר לברך על שמועה טובה של חבריהם 'הטוב והמיטיב', מסכימים שאם בירכו 'שהחיינו' גם קיימו את מצוות ההודאה. לפיכך נכון שהשמחים ביותר מהשמועה יברכו 'שהחיינו'. וכן מבואר במאמ"ר רכב, א, שאם אין לשומע הבשורה הנאה גשמית, יברך שהחיינו ולא הטוב והמיטיב.

ואם הם הולכים לראות את התינוק או התינוקת שנולדו, אולי טוב יותר שיברכו בעת הראייה. וכפי שכתב בסדבה"נ  יב, יב, שהרואה בת שנולדה לו, והוא שמח בראייתה, מברך 'שהחיינו'. והביאו להלכה במ"ב רכג, ב.


[4]. ובאשל אברהם בוטשאטש ביאר, שעיקר השמחה היא בעת שההריון התחיל, אבל אז אין מועד מסוים לברך. ואחר שכבר ידוע שהילוד עומד להיוולד, יש אפשרות שיהיה בן ויש אפשרות שיהיה בת, ובין שתי האפשרויות, האפשרות של בן היא הטובה לו יותר, וכשהוא מתבשר על כך יש לו בזה תוספת חידוש לטובה על פני הידיעה שעומד להיוולד בן או בת. ולכן רק על לידת בן מברכים 'הטוב והמטיב'.
פורסם בקטגוריה פרק יז - ברכות ההודאה והשמחה | כתיבת תגובה

יד – פירות חדשים

יד,א – אימתי מברכים על פרי חדש?

אימתי מברכים על הפרי החדש? לרוב הראשונים בעת ראיית הפירות (רש"י, רבנו יהונתן, רמב"ם ברכות י, ב, רבנו מנוח ועוד). ויש שכתבו שגם מתחילה תקנו לברך בעת אכילתם (תוס' ברכות נט, ב, 'התם'), אבל הסכימו כולם שהמנהג כיום לברך בעת האכילה (סמ"ק, רא"ש, שו"ע רכה, ג). וכמה טעמים לכך: א) מפני שראוי לברך עליו בזמן שהשמחה שלימה יותר, ובעת האכילה נהנים ממש מהפרי, וממילא שמים לב יותר להתחדשותו (סמ"ק, אוהל מועד, לבוש). ב) בשעת האכילה מן הסתם הפרי בשל, ואין חשש שיברך עליו בעודו בוסר (ערוה"ש רכה, ז). ועל פי המנהג לברך בעת האכילה, כתבו האחרונים שגם סומא מברך 'שהחיינו' על הפירות המתחדשים (יד אהרון, ברכ"י רכד, א, חזו"ע עמ' תמה).

יד,ב – האם היום אפשר לברך על ראיית הפירות?

כתב הטור שגם היום המברך בשעת ראיית הפרי לא הפסיד. וכ"כ הרמ"א רכה, ג, לבוש, פרישה ועוד (עיין באו"ה רכה ג, 'או'), וכן כתבו בספרי זמננו למעשה (ילקו"י רכה, א בשם אביו הגרע"י; שעה"ב כ, ג). ולכן מי שיודע שלא יוכל לקנות פרי מסוים או מי שאינו יכול לאכול אותו מסיבות בריאותיות, רשאי לברך על ראייתו. ויש שחששו מלברך היום על הראייה, שעיקר ברכת 'שהחיינו' היא על שמחת הלב ויש לחוש שלא ישמח כראוי בראיית הפירות (ברכ"ה ח"ד ב, 179; רבבות אפרים ח"ח תקנב). ונלענ"ד שעל ראיית פירות רבים בשדה או בשוק – גם בסתם אפשר לברך. אבל על ראיית פרי בידו של חבירו, רק אם הוא מאוד שמח מהתחדשות הפירות – יברך.

יד,ג – האם יש להקדים את ברכת הפרי או ברכת שהחיינו?

כתבו הרדב"ז (א, רצז), והלכות קטנות (א, רלו), שיש לברך את ברכת הפרי לפני ברכת 'שהחיינו', כמו שמצינו בברכות  המצוות, שמקדימים לברך על המצווה ואח"כ מברכים 'שהחיינו'. וכתבו הרבה אחרונים שכך המנהג (מח"ב, שד"ח, דרך החיים, בירך את אברהם, מג"ג, יחו"ד ג, טו).

לעומת זאת, הרבה אחרונים כתבו, שמכיוון שעיקר תקנת הברכה היתה על הראייה, חלה חובת ברכת 'שהחיינו' לפני ברכת הפרי, ויש לברך 'שהחיינו' קודם (פמ"ג, מאמ"ר, ח"א, ערוה"ש). ועוד שברכת 'שהחיינו' רשות ויש לחשוש להפסק בין ברכת הפרי לאכילת הפרי (שעה"צ יב).

וכמדומה שהרוב נוהגים להקדים את ברכת הפרי, אבל מכיוון ששתי הסברות מבוססות, כתבתי שרשאי אדם לבחור כיצד לנהוג.

יד,ד – גודל הפרי שראוי לברך עליו שהחיינו

לרשב"א א, רנ, ושו"ע רכה, ז, יש לברך על הפרי רק לאחר שהבשיל לגמרי וראוי לאכילה. ולרדב"ז ד, מג, אם הגיע לשיעור פול הלבן ומברכים עליו 'העץ', היינו שהוא ראוי לאכילה בשעת הדחק, מברכים עליו גם 'שהחיינו'. (ולבירך את אברהם עא, י, מברכים על כל פרי שהגיע לעונת המעשרות שלו). וכתבו האחרונים כשו"ע, אבל אם בדיעבד בירך על הפרי כשלא הבשיל כל צרכו, לא יברך עליו פעם נוספת 'שהחיינו', שאולי הלכה כרדב"ז, וכבר יצא בברכה שבירך עליו בתחילה (פמ"ג, חסד לאלפים, מ"ב יב).

יד,ה – אכל פרי חדש ולא בירך עליו שהחיינו – האם הפסיד את ברכתו?

עיין לעיל בהרחבות להלכה ו, סעיף שלם על כך.

לדעת מהרי"ל (שו"ת קמג), והאגור (שיח), אם אכל פרי חדש ולא בירך עליו 'שהחיינו', יכול לברך עליו בפעם הבאה שיאכל ממנו, מפני שהשמחה על ההתחדשות עדיין קיימת. וכך פסק רמ"א רכה, ג, מטה משה (שסא), ופרישה (רכו, א). וכ"כ הלבוש (רכה, ג): "ואם לא בירך בראייה או באכילה ראשונה יכול לברך בשנייה או אימתי שיזכור דהא עדיין לא יצא ידי חובתו שחלה עליו…". וכך הסכים אליה רבה (רכה, ז), ופמ"ג א"א כב, א.

לעומת זאת כתב הרדב"ז א, שיט, שאם אכל ולא בירך הפסיד את ברכתו, מפני שבאכילתו השנייה כבר אין זה פרי חדש עבורו ואין לו את שמחת ההתחדשות. וכ"כ בשיירי כנה"ג (רכה הגב"י א) שמכיוון שיש בזה ספק ברכות נקטינן לקולא ולא מברכים. וביאר שלכן השו"ע השמיט הלכה זו. וכ"כ המ"א (רכה ט), ושו"ת הלכות קטנות  (א, רל) .

והרבה אחרונים כתבו למעשה, שספק ברכות להקל, ואין לברך על ראייתו או אכילתו השנייה, ומהם: חסד לאלפים (רכה, יח), בן איש חי (ראה טו), שולחן שלמה (רכה, ג), דה"ח (דיני ברכת שהחיינו), משנה ברורה (רכה יג), ערוך השולחן (רכה ז), כף החיים (רכה, לא). וכך כתבו פוסקי זמננו: ברכת ה' (ח"ד, ב, לז), הגרע"י בהליכות עולם (ח"ב ראה, ג), פס"ת (רכה, יג), שעה"ב (כ, ז).

אבל אם לא סיים את אכילתו הראשונה של הפרי החדש, אע"פ שכבר אכל חלק ניכר מהפרי, יכול לברך 'שהחיינו', שעדיין נמשכת שמחתו על אכילת הפרי החדש (קצוה"ש, כתב סופר או"ח כה, בצל החכמה ה, כז, חזו"ע עמ' תלח, דלא כברכ"ה ח"ד, ב, לח).

ונלענ"ד שכל עוד לא בירך ברכה אחרונה, יכול לברך 'שהחיינו', כי עדיין הוא בתוך האכילה הראשונה. וכ"כ באבני ישפה ב, יז, וכתב שהסכים עמו גאון אחד. אמנם צריך להוסיף שרק אם יש לפניו עוד מהפרי החדש יכול לברך עליו כל עוד לא בירך ברכה אחרונה. שאם לא כן דברי הרדב"ז מפורשים שאינו יכול לברך, שכן גם אינו רואה את הפרי החדש וגם אינו טועם ממנו.

יד,ו – המסופק אם כבר בירך על המין הזה – לא יברך

הבא לאכול פרי חדש ויש בליבו ספק אם כבר אכל מפרי זה בעונת התחדשותו, לא יברך עליו 'שהחיינו', משום שספק ברכות להקל. ואף הסוברים שאין אומרים סב"ל בברכת 'שהחיינו', כאן יודו שלא יברך, משום שדבריהם אמורים במקרה שעצם חיוב ברכת 'שהחיינו' מוטל בספק אולם שמחתו של אדם היא ודאית ושמחתו מכריעה את הדין לברך. אבל אם יש לו ספק אם כבר בירך 'שהחיינו', הרי זה כספק רגיל, ואף אם הוא שמח עתה, הרי ספק אם בירך על שמחה זו עצמה, ובזה ספק ברכות להקל. וראיה לכך, שהב"ח שסובר שאין אומרים סב"ל בברכת 'שהחיינו' כתב בתשובה (קלב) שאם בלילה הראשון של סוכות ירדו גשמים ונכנס הביתה ובירך 'שהחיינו' בבית, לא יברך 'שהחיינו' עוד פעם ביום כשיכנס לסוכה, משום ספק ברכה לבטלה, כי אולי נפטר בברכת 'שהחיינו' שבירך בבית (שבט הלוי ד, כה, ועיין כתב סופר או"ח, כו).

יד,ז – הערה 12 – האם מברכים 'שהחיינו' על פרי מרוסק

אם הפרי רוסק, כל זמן שלא נתרסק לגמרי וניכרים בו עוד חלקיקי הפרי, ברכתו 'העץ' (לעיל ח, ח), וממילא כאשר אוכלים אותו לראשונה מברכים עליו 'שהחיינו'. אבל אם הפרי נתרסק לגמרי, כשם שאיבד את ברכתו ומברכים עליו 'שהכל', כך גם איבד את ברכת 'שהחיינו'. ואם יגיע לאותו אדם אח"כ פרי כזה שאינו מרוסק לגמרי, יברך עליו 'שהחיינו' (פס"ת רכה, 106 בשם כמה ספרים). ואמנם בשעה"ב כ, הערה כז, כתב שאין שמחה של התחדשות באכילת פרי מרוסק, ולכן גם אם יברכו עליו 'העץ' לא יברכו 'שהחיינו'. ומעין זה כתב בברכ"ה ח"ד ב, לט. אבל סברתם אינה נראית.

פורסם בקטגוריה פרק יז - ברכות ההודאה והשמחה | כתיבת תגובה

טו – הפירות המתחדשים ושאינם מתחדשים

טו,א – פירות שמתחדשים פעמיים בשנה

כתב הרמ"א רכה, ו, שמברכים על פירות שמתחדשים פעמיים בשנה בכל עונה 'שהחיינו'. וכ"כ רוב האחרונים (מ"א, פמ"ג, מאמ"ר, מ"ב יז). ולהלכות קטנות א, רלג, מברכים עליהם רק פעם אחת בשנה. וכ"כ מהריק"ש וכה"ח מב, וחזו"ע ע' תמח.

בפועל, פרי שיש לו שתי עונות, מן הסתם על ידי אמצעי הקירור המצויים כיום, ניתן לשמרו טרי כל השנה, וממילא אין מברכים עליו.

טו,ב – דעת אג"מ שמעיקר הדין מברכים על פירות שנשמרים בקירור כל השנה

לדעת האג"מ או"ח ג, לג, דברי הרמ"א (רכה, יד) שאין מברכים 'שהחיינו' על ירק שעומד בקרקע כל השנה, נאמרו דווקא לגבי סוג כזה של ירקות שנשמרים באופן טבעי בבורות, שכך בראם ה', כדי שיהיו מוכנים למזונו של האדם תמיד, וזה נחשב כהמשך גידולם. אבל תפוחים שנשמרים כיום באופן שאינו טבעי, על ידי קירור שנתחדש לאחרונה, אין זה נחשב המשך גידולם, והם נחשבים כבאים מזמן לזמן, וצריך לברך עליהם. אמנם למעשה, כיוון שיש אומרים שסיבת הפטור של פירות או ירקות המתקיימים כל השנה היא מפני שאין שמחה בהתחדשותם, יש למעט בברכות ובפרט ב'שהחיינו' שהיא רשות, ולכן אין לברך 'שהחיינו' על תפוחים. אבל לליל ב' דראש השנה אפשר לקחת תפוחים וכדו', כי מעיקר הדין יש לברך עליהם גם אם מתקיימים כל השנה.

טו,ג – סדר הופעת הפירות במחזור השנה

הדברים להלן הם על פי רשימה שנתן לי האגרונום ר' מרדכי שומרון. ויש לציין כי כל אחד מן המינים מתחיל אמנם להופיע בחודשים הנזכרים, אבל פעמים רבות, הפירות הטעימים מתחילים להגיע לשווקים רק כחודש מאוחר מהתאריך הראשון.

אדר: אפרסק, שסק.

ניסן: גודגדן, דובדבן, משמש, ענבי מאכל (הראשונים ירוקים וחמוצים, ורק אחר זמן רב מופיעים ירוקים טעימים, ואח"כ אדומים ושחורים), אבטיח, מלון.

אייר: שזיף (עגול בצבעים שונים), שקד ירוק בקליפה, תאנה, תות עץ.

סיון: מנגו (ויש זנים שמופיעים אחר זמן רב), ליצ'י.

תמוז: צבר.

אב: אבוקדו (ויש ממנו זנים רבים במשך שמונה חודשים), רימון, שזיף אירופי (שחור מאורך), תמר (תחילה הזן הצהוב ואח"כ הזן השחור).

אלול: אפרסמון, אשכולית, מנדרינה, קלמנטינה, קרמבולה, גויאבה, חבוש, פומלה, קיווי.

תשרי: אנונה.

מרחשון: תפוז, פג'ויה, תות שדה.

פורסם בקטגוריה פרק יז - ברכות ההודאה והשמחה | כתיבת תגובה

טז – שני זנים ממין אחד

טז,א – שני זנים ממין אחד

בספר חסידים (תתמ"ח) כתב ששני זנים של גודגדניות, אדומות ושחורות, למרות שטעמם ושמם שווים, כיוון שהם שונים במראיהם, נחשבים כשני מינים, שמברכים על כל אחד מהם 'שהחיינו'. ולמד דין זה מהמשנה בתרומות (ד, ט), שאם נתערבו תאנים לבנות ושחורות ונפלה תאנה שחורה של איסור לתוכם, רק השחורות נאסרות ולא הלבנות, והלבנות אינן מצטרפות עם השחורות לבטל את האיסור. הרי שהמראה גורם לחלוקתם לשני מינים. וכ"כ תה"ד (לג), מהרי"ל, לבוש, שו"ע רכה, ד, ורמ"א. וכן הסכימו הרבה אחרונים לברך על כל זן וזן (א"ר, עולת תמיד, מטה משה, מ"א, שבו"י ועוד).

ולמרות שלא מצינו ראשונים שחלקו על דין זה במפורש, הרבה אחרונים הקשו על הלימוד ממסכת תרומות, שכיון שידוע שנפלה דווקא תאנה שחורה של איסור, אין הלבנות בכלל הספק, וכמו שאם היו תאנים בצורת עיגול ותאנים בצורת מלבן, אע"פ שהם מין אחד, אינן מצטרפות לבטל זה את זה. ועוד מפורש במשנה אחרת בתרומות שכל מיני התאנים נחשבים מין אחד (תרומות ב, ד: "אין תורמין ממין אחד על שאינו מינו… כל מין תאנים וגרוגרות ודבילה אחד"). וכ"כ להקשות חכם צבי (מובא במו"ק), גר"א, הלק"ט א, רלא, פנים מאירות א, ו. והוסיפו אחרונים רבים שהמנהג למעשה לפטור את כל הזנים של מין אחד בברכה אחת ושלא כשו"ע. וכ"כ שכנה"ג, ברכ"י, מאמ"ר, חסד לאלפים, בא"ח ראה יג, ערוה"ש ט, ועוד.

ובעל המ"ב בשעה"צ יח, כתב, שאפשר לנהוג ככל אחת מהשיטות. אבל אם הם שווים בטעמם ורק שונים במראם או בשמם – אין לברך 'שהחיינו' על כל זן, הואיל ועל זה פקפקו יותר אחרונים (שעה"צ יז). ונמשכו אחריו כמה מספרי ימינו (פס"ת רכה, טו; שערי הברכה כ, יג). לעומת זאת, יש מפוסקי זמננו שחששו לגמרי לדברי החולקים, והואיל וספק ברכות להקל, פסקו שאין לברך 'שהחיינו' על שני זנים (כה"ח, ברכת ה' ח"ד ב, מג, חזו"ע עמ' תמו).

ונראה למעשה, שאם שני הזנים שונים לגמרי במראם וטעמם, כדוגמת שזיפים מן הזן הרגיל, שהוא גדול ומעוגל, ומזן קליפורניה, שהם מאורכים וקטנים מהם, ואף צבעם וטעמם שונה. אם יש לזה שאוכל מן הזן השני שמחה, למרות שכבר בירך על הזן הראשון רשאי לברך 'שהחיינו' גם על הזן השני. וזאת משום, שבמקרה שהשוני משמעותי, ברור שגם אינם גדלים באותו זמן ממש, וכתבו כמה מהפוסקים הסוברים שאין לברך על כל זן, שאם זמן גידולם שונה, מברכים על כל זן (ברכ"י, בא"ח ראה, יג, חזו"ע עמ' תמז).

טז,ב – הערה 13 – ברכה אחת על כמה פירות

כתבתי שברכת 'שהחיינו' אחת פוטרת כמה פירות. והסכימו רוב האחרונים שכדי שכל המינים ייפטרו בברכה אחת, צריכים להיות כולם לפניו בעת הברכה, וזאת משום שעיקר תקנת הברכה היתה על השמחה שבראיית הפירות החדשים וכשאינם לפניו עדיין לא שמח בהם מספיק כדי לברך עליהם 'שהחיינו' (א"א מבוטשאטש, יבי"א ד, יט, ברכ"ה ח"ד, ב, 199). ואפילו אם יכוון להוציא את הפרי שאינו לפניו בברכת 'שהחיינו', לא יצא, מכיוון שלא ראהו בעת הברכה, ועליו לברך מחדש כשיאכל מהפרי השני (שעה"ב כ, ו).

ואם בא לברך 'שהחיינו' על פרי חדש ופרי אחר נמצא לפניו בעת ברכתו אבל הוא לא מעוניין לאוכלו כעת, מכיוון שהיה לפניו בזמן הברכה נפטר בברכה שבירך, וכשיבוא לאוכלו בזמן אחר לא יברך עליו 'שהחיינו' בנפרד (אג"מ או"ח, א, פז, כה"ח רכה, יח). ויש חולקים (ברכ"ה ח"ד, ב, 195). וכדי לצאת מן הספק, ראוי שיהיה לפניו בעת הברכה רק פרי שהוא רוצה לאוכלו עכשיו.

פורסם בקטגוריה פרק יז - ברכות ההודאה והשמחה | כתיבת תגובה

יז – פירות מעצים מורכבים

יז,א – פירות מעצים מורכבים

בהלכות קטנות (א, ס) כתב שאפשר שאין לברך 'שהחיינו' על פרי שמורכב משני מיני פירות, "שכל דבר שעשו בני אדם נגד רצון הבורא איך יאמר 'שהחיינו' לראות דבר זה". והסכימו עמו כמה פוסקים (בירך את אברהם, פתח הדביר, שדי חמד ועוד). אבל בשאילת יעב"ץ (א, ס) חלק עליו ואמר שכיוון שמותר באכילה ומברכים עליו ברכה ראשונה למה לא נברך עליו 'שהחיינו'. ועוד שאפשר שפרי מורכב אינו נגד רצון הבורא כלל אלא מצרכי העולם וישובו ורק בגלל החסרון שלנו, נאסרה עשייתו על ידי בני אדם. ויש שכתבו שלמעשה נוהגים לא לברך (בא"ח ראה, יא, כה"ח רכה, כו). ויש שהעידו שהמנהג לברך (יפה ללב, חסד לאלפים, נתיבי עם), וכן הורו כמה פוסקים למעשה (יבי"א ה, יט, ברכ"ה ח"ד, ב, 210). והסכימו כולם שאם ההרכבה נעשתה באופן המותר מברכים על הפרי 'שהחיינו' (אור לציון ח"ב, יד, מה, הליכות שלמה רכג, יח, שעה"ב כ, יא). בפועל, כפי שכתבתי בהערה, קשה לדעת על הפרי שלפנינו אם נעשתה בו הרכבה אסורה, ואף אם נעשתה, שמא נעשתה על ידי גוי, שיש סוברים שאין לו איסור להרכיב אילן, והרי זה ספק ספק ספיקא. ולכן כל זמן שלא נודע לנו בוודאות כי יהודי ביצע הרכבה אסורה בעץ שעליו גדל הפרי שלפנינו, נברך עליו 'שהחיינו'.

פורסם בקטגוריה פרק יז - ברכות ההודאה והשמחה | כתיבת תגובה