הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יד – פירות חדשים

יד,א – אימתי מברכים על פרי חדש?

אימתי מברכים על הפרי החדש? לרוב הראשונים בעת ראיית הפירות (רש"י, רבנו יהונתן, רמב"ם ברכות י, ב, רבנו מנוח ועוד). ויש שכתבו שגם מתחילה תקנו לברך בעת אכילתם (תוס' ברכות נט, ב, 'התם'), אבל הסכימו כולם שהמנהג כיום לברך בעת האכילה (סמ"ק, רא"ש, שו"ע רכה, ג). וכמה טעמים לכך: א) מפני שראוי לברך עליו בזמן שהשמחה שלימה יותר, ובעת האכילה נהנים ממש מהפרי, וממילא שמים לב יותר להתחדשותו (סמ"ק, אוהל מועד, לבוש). ב) בשעת האכילה מן הסתם הפרי בשל, ואין חשש שיברך עליו בעודו בוסר (ערוה"ש רכה, ז). ועל פי המנהג לברך בעת האכילה, כתבו האחרונים שגם סומא מברך 'שהחיינו' על הפירות המתחדשים (יד אהרון, ברכ"י רכד, א, חזו"ע עמ' תמה).

יד,ב – האם היום אפשר לברך על ראיית הפירות?

כתב הטור שגם היום המברך בשעת ראיית הפרי לא הפסיד. וכ"כ הרמ"א רכה, ג, לבוש, פרישה ועוד (עיין באו"ה רכה ג, 'או'), וכן כתבו בספרי זמננו למעשה (ילקו"י רכה, א בשם אביו הגרע"י; שעה"ב כ, ג). ולכן מי שיודע שלא יוכל לקנות פרי מסוים או מי שאינו יכול לאכול אותו מסיבות בריאותיות, רשאי לברך על ראייתו. ויש שחששו מלברך היום על הראייה, שעיקר ברכת 'שהחיינו' היא על שמחת הלב ויש לחוש שלא ישמח כראוי בראיית הפירות (ברכ"ה ח"ד ב, 179; רבבות אפרים ח"ח תקנב). ונלענ"ד שעל ראיית פירות רבים בשדה או בשוק – גם בסתם אפשר לברך. אבל על ראיית פרי בידו של חבירו, רק אם הוא מאוד שמח מהתחדשות הפירות – יברך.

יד,ג – האם יש להקדים את ברכת הפרי או ברכת שהחיינו?

כתבו הרדב"ז (א, רצז), והלכות קטנות (א, רלו), שיש לברך את ברכת הפרי לפני ברכת 'שהחיינו', כמו שמצינו בברכות  המצוות, שמקדימים לברך על המצווה ואח"כ מברכים 'שהחיינו'. וכתבו הרבה אחרונים שכך המנהג (מח"ב, שד"ח, דרך החיים, בירך את אברהם, מג"ג, יחו"ד ג, טו).

לעומת זאת, הרבה אחרונים כתבו, שמכיוון שעיקר תקנת הברכה היתה על הראייה, חלה חובת ברכת 'שהחיינו' לפני ברכת הפרי, ויש לברך 'שהחיינו' קודם (פמ"ג, מאמ"ר, ח"א, ערוה"ש). ועוד שברכת 'שהחיינו' רשות ויש לחשוש להפסק בין ברכת הפרי לאכילת הפרי (שעה"צ יב).

וכמדומה שהרוב נוהגים להקדים את ברכת הפרי, אבל מכיוון ששתי הסברות מבוססות, כתבתי שרשאי אדם לבחור כיצד לנהוג.

יד,ד – גודל הפרי שראוי לברך עליו שהחיינו

לרשב"א א, רנ, ושו"ע רכה, ז, יש לברך על הפרי רק לאחר שהבשיל לגמרי וראוי לאכילה. ולרדב"ז ד, מג, אם הגיע לשיעור פול הלבן ומברכים עליו 'העץ', היינו שהוא ראוי לאכילה בשעת הדחק, מברכים עליו גם 'שהחיינו'. (ולבירך את אברהם עא, י, מברכים על כל פרי שהגיע לעונת המעשרות שלו). וכתבו האחרונים כשו"ע, אבל אם בדיעבד בירך על הפרי כשלא הבשיל כל צרכו, לא יברך עליו פעם נוספת 'שהחיינו', שאולי הלכה כרדב"ז, וכבר יצא בברכה שבירך עליו בתחילה (פמ"ג, חסד לאלפים, מ"ב יב).

יד,ה – אכל פרי חדש ולא בירך עליו שהחיינו – האם הפסיד את ברכתו?

עיין לעיל בהרחבות להלכה ו, סעיף שלם על כך.

לדעת מהרי"ל (שו"ת קמג), והאגור (שיח), אם אכל פרי חדש ולא בירך עליו 'שהחיינו', יכול לברך עליו בפעם הבאה שיאכל ממנו, מפני שהשמחה על ההתחדשות עדיין קיימת. וכך פסק רמ"א רכה, ג, מטה משה (שסא), ופרישה (רכו, א). וכ"כ הלבוש (רכה, ג): "ואם לא בירך בראייה או באכילה ראשונה יכול לברך בשנייה או אימתי שיזכור דהא עדיין לא יצא ידי חובתו שחלה עליו…". וכך הסכים אליה רבה (רכה, ז), ופמ"ג א"א כב, א.

לעומת זאת כתב הרדב"ז א, שיט, שאם אכל ולא בירך הפסיד את ברכתו, מפני שבאכילתו השנייה כבר אין זה פרי חדש עבורו ואין לו את שמחת ההתחדשות. וכ"כ בשיירי כנה"ג (רכה הגב"י א) שמכיוון שיש בזה ספק ברכות נקטינן לקולא ולא מברכים. וביאר שלכן השו"ע השמיט הלכה זו. וכ"כ המ"א (רכה ט), ושו"ת הלכות קטנות  (א, רל) .

והרבה אחרונים כתבו למעשה, שספק ברכות להקל, ואין לברך על ראייתו או אכילתו השנייה, ומהם: חסד לאלפים (רכה, יח), בן איש חי (ראה טו), שולחן שלמה (רכה, ג), דה"ח (דיני ברכת שהחיינו), משנה ברורה (רכה יג), ערוך השולחן (רכה ז), כף החיים (רכה, לא). וכך כתבו פוסקי זמננו: ברכת ה' (ח"ד, ב, לז), הגרע"י בהליכות עולם (ח"ב ראה, ג), פס"ת (רכה, יג), שעה"ב (כ, ז).

אבל אם לא סיים את אכילתו הראשונה של הפרי החדש, אע"פ שכבר אכל חלק ניכר מהפרי, יכול לברך 'שהחיינו', שעדיין נמשכת שמחתו על אכילת הפרי החדש (קצוה"ש, כתב סופר או"ח כה, בצל החכמה ה, כז, חזו"ע עמ' תלח, דלא כברכ"ה ח"ד, ב, לח).

ונלענ"ד שכל עוד לא בירך ברכה אחרונה, יכול לברך 'שהחיינו', כי עדיין הוא בתוך האכילה הראשונה. וכ"כ באבני ישפה ב, יז, וכתב שהסכים עמו גאון אחד. אמנם צריך להוסיף שרק אם יש לפניו עוד מהפרי החדש יכול לברך עליו כל עוד לא בירך ברכה אחרונה. שאם לא כן דברי הרדב"ז מפורשים שאינו יכול לברך, שכן גם אינו רואה את הפרי החדש וגם אינו טועם ממנו.

יד,ו – המסופק אם כבר בירך על המין הזה – לא יברך

הבא לאכול פרי חדש ויש בליבו ספק אם כבר אכל מפרי זה בעונת התחדשותו, לא יברך עליו 'שהחיינו', משום שספק ברכות להקל. ואף הסוברים שאין אומרים סב"ל בברכת 'שהחיינו', כאן יודו שלא יברך, משום שדבריהם אמורים במקרה שעצם חיוב ברכת 'שהחיינו' מוטל בספק אולם שמחתו של אדם היא ודאית ושמחתו מכריעה את הדין לברך. אבל אם יש לו ספק אם כבר בירך 'שהחיינו', הרי זה כספק רגיל, ואף אם הוא שמח עתה, הרי ספק אם בירך על שמחה זו עצמה, ובזה ספק ברכות להקל. וראיה לכך, שהב"ח שסובר שאין אומרים סב"ל בברכת 'שהחיינו' כתב בתשובה (קלב) שאם בלילה הראשון של סוכות ירדו גשמים ונכנס הביתה ובירך 'שהחיינו' בבית, לא יברך 'שהחיינו' עוד פעם ביום כשיכנס לסוכה, משום ספק ברכה לבטלה, כי אולי נפטר בברכת 'שהחיינו' שבירך בבית (שבט הלוי ד, כה, ועיין כתב סופר או"ח, כו).

יד,ז – הערה 12 – האם מברכים 'שהחיינו' על פרי מרוסק

אם הפרי רוסק, כל זמן שלא נתרסק לגמרי וניכרים בו עוד חלקיקי הפרי, ברכתו 'העץ' (לעיל ח, ח), וממילא כאשר אוכלים אותו לראשונה מברכים עליו 'שהחיינו'. אבל אם הפרי נתרסק לגמרי, כשם שאיבד את ברכתו ומברכים עליו 'שהכל', כך גם איבד את ברכת 'שהחיינו'. ואם יגיע לאותו אדם אח"כ פרי כזה שאינו מרוסק לגמרי, יברך עליו 'שהחיינו' (פס"ת רכה, 106 בשם כמה ספרים). ואמנם בשעה"ב כ, הערה כז, כתב שאין שמחה של התחדשות באכילת פרי מרוסק, ולכן גם אם יברכו עליו 'העץ' לא יברכו 'שהחיינו'. ומעין זה כתב בברכ"ה ח"ד ב, לט. אבל סברתם אינה נראית.

תפריט