יג – ברכה על לידת בן ועל לידת בת

פורסם בקטגוריה פרק יז - ברכות ההודאה והשמחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/10-17-13/

יג,א – האם נוהגים לברך על לידת בן

הרשב"א (שו"ת א, רמה) נשאל האם מברכים על מי שנולד לו בן, וכתב: "מסתברא דכל שנולד לו בן צריך לברך שהחיינו (ובח"ד עז, כתב לברך הטוב והמטיב), בין נולדו לו בנים אחרים בין לא נולדו לו בנים. דהא קי"ל כלישנא בתרא דר' יוחנן דאמר, בין קנה בתים אחרים בין לא קנה מברך שהחיינו, אלא שלא ראיתי שנהגו כן אפילו הגדולים אשר בארץ. ושמא עשאוה רשות כקרא חדתא, דכל שאינו בא מזמן לזמן כמועדות אין מברכים שהחיינו בחובה… ומפני שראיתי גדולי הדור שלא נהגו לאומרו אני דוחק כן".

גם בחסד לאלפים רכג ד כתב, שלא נהגו לברך על לידת זכר, אלא בשעת המילה, או בשעה שבא אבי הבן מן הדרך, ויש להם על מי לסמוך, כי ברכה זו אינה חובה אלא רשות. וכ"כ בא"ח ראה ח, וכף החיים רכג, ו. וגם הרב קפאח על הרמב"ם ברכות פרק י כתב שרבים תמהו על הרמב"ם שלא פסק את דברי הגמרא לגבי לידת זכר "וקיבלנו מרבותינו דס"ל לרבנו שברכת שהחיינו שאומר אבי הבן בשעת המילה עולה לכאן ולכאן, כמו שמברכים שהחיינו בליל סוכות בקידוש ועולה לסוכה וליו"ט". וכ"כ חזו"ע עמ' שפח. וכך נהגו במרוקו.

אמנם שאר כל הראשונים והאחרונים הביאו את דברי הגמרא והשו"ע להלכה. וכן כתבו ברכ"ה ח"ד ב 274, ופס"ת רכג 13. והואיל וגם אלה שנהגו לא לברך, לא אמרו זאת כדעה פסוקה, אלא שכך נהגו הואיל ואין חובה לברך, הרי שאין כאן צד של חשש ברכה לבטלה, וכיוון שעל פי הגמרא, הראשונים ורוב האחרונים יש לברך, כך נכון לנהוג לכל העדות. ואולי בעבר שאחוז גבוה בהרבה מן הילודים היו מתים בילדותם, חששו לשמוח, כיום שהסכנה פחתה בהרבה, כל שנולד תינוק בריא, נכון להודות לה' בברכה.

יג,ב – האם הברכה על בן תלויה בשמחה

הרשב"א ח"א רמה, כתב, שאפילו יש לו כמה בנים מברך דומיא דקנה כלים חדשים, ומכך שדימה הדבר לכלים חדשים משמע שהברכה תלויה בשמחה. ובביאור הלכה רכג, א, 'זכר' כתב, שיש לעיין מה דין אדם שיש לו כמה בנים ותאב שתיוולד לו בת ונולד בן, האם יש לברך 'הטוב והמטיב' אחר דסוף דבר לא ניחא ליה בזכר, ונשאר בצ"ע.

לעומתם בערוה"ש רכג א כתב בפירוש שאין חילוק בין אם שמחים בלידת הזכר או אינם שמחים. וכן משמע מסדר ברכות הנהנין יב, יב, שלגבי הלידה לא מזכיר שמחה ואפילו יש לו כמה בנים, ורק לגבי ראיית בנו הנולד אחר שלושים יום, תולה הדבר בשמחה.

ונראה שראוי לאדם לברך, וגם אם לא ברור לו כמה הוא שמח, כיוון שראוי לו לשמוח, יתבונן בדבר וישמח ויברך. אמנם אם התינוק נולד עם בעיות, כגון מום או מחלה, ואינו שמח – לא יברך. וכ"כ בספר תורת היולדת לז הערה ט. והביא שם בשם הרב אלישיב, שאין לברך על לידת תינוק הסובל מתסמונת דאון, שאין ההורים שמחים בו. ולעומת זאת הביא בשם הרב שיינברג שכתב שיש לברך על לידתו, כי בדרך כלל שמחים בו. אמנם כאשר אין שמחים בו, אין מברכים. וכתב בא"א בוטשאטש, שאין לברך על תינוק שהוא ספק בר קיימא.

יג,ג – הטוב והמטיב על בן

כתב בשו"ת הרשב"א ח"ד עז: "הנאת תועלת קאמר. ובלידת אשתו זכר, יש לאב ולאם הנאת תועלת. חדא: דהוה להו חוטרא לידה ומרא לקבורה. ועוד: שהוא כירך האב והאם. ומדת כל אדם תאבין לו ליורשן". והובאו דבריו בבאו"ה רכג, א. ובשו"ת מהר"י בי רב סימן סב: "דלא מצינו שהוזכרה בתלמוד ברכת הטוב והמטיב אלא גבי שמחת הנאה גופנית כגון שילדה אשתו זכר דאמרינן בתלמוד דידן דמברך".

יג,ד – ברכת 'שהחיינו' בעת ראיית הבת

אמנם כתב בשו"ע רכה, ב: "מי שלא ראה את חברו מעולם, ושלח לו כתבים, אע"פ שהוא נהנה בראייתו, אינו מברך על ראייתו". משום שאין האהבה ביניהם מבוססת דיה כדי שיברכו 'שהחיינו' בעת הפגישה (מ"ב ה). אבל כתב הפמ"ג א"א ג: "משא"כ ילדה אשתו, והוא היה במדינת הים וראהו עתה, מברך 'שהחיינו' או 'מחיה המתים', דודאי יש לו שמחה בולדו אף שלא ראהו מעולם". וכ"כ חסד לאלפים רכה, ד, יפה ללב, רוח חיים, מ"ב רכג, ה, וכ"כ הבא"ח ראה ח בשם מו"ר זקנו ר' משה חיים. ואמנם כתבו דבריהם על לידת זכר, אבל פשוט שאין הבדל בזה בין זכר לנקבה, שהכל תלוי בשמחה בפועל, לעומת 'הטוב והמיטיב' שתלויה בהנאה בפועל, ולכן כל השמח בראיית בתו שנולדה לו, מברך 'שהחיינו'. וכ"כ סדבה"נ יב, יב, מ"ב רכג, ב, שעה"צ רכה, ה.

ואף שיש פוסקים שפקפקו בזה, וכ"כ בהליכות שלמה כג, י, שאין לברך 'שהחיינו' על ראיית הבת שנולדה, שעדיין הוא אינו מכירה כלל, ואין כאן שמחה כשמחה של ראיית חבר אחר שלושים יום. וכך מובא בוזאת הברכה ע' 169 בשם הרב אלישיב. ובחזו"ע ע' שצ, כתב שראוי לברך 'שהחיינו' על בגד חדש או פרי חדש לצאת ידי כולם.

אולם רבים מפוסקי זמננו כתבו למעשה לברך 'שהחיינו' על ראיית הבת לראשונה. וכ"כ ציץ אליעזר יג, כ; אג"מ או"ח ח"ה מג, ה; בית אב"י ד, נו; שרגא המאיר ח"ו נו, א; רבבות אפרים א, קמט. וכן צידד הנצי"ב במרומי שדה ברכות נט. וכ"כ שעה"ב כב הערה סו, ומעדני אשר עמוד שד. והואיל וכך נראה בפשטות, וזו גם דעת רוה"פ, ואף החולקים אינם מדברים אלא רק מצד המנהג והערכת הרגשת האדם, לפיכך, כל שהוא שמח בראיית בתו שנולדה לו – יברך 'שהחיינו'.

יג,ה – האם אחר שבירך על השמועה יברך על ראיית הבן

בשעה"צ ה, הסתפק אם בירך על שמועת לידת בנו 'הטוב והמיטיב', ואח"כ בא וראהו, אם יברך 'שהחיינו' על ראייתו. שכן ברכת 'הטוב והמיטיב' היא כוללת יותר ואולי כבר יצא בה. גם ברוח חיים נסתפק בזה, והכריע שיקח פרי חדש ויברך עליו ויכוון לפטור אותו. ובסדבה"נ יב, יב, כתב במפורש שאם בירך 'הטוב והמיטיב' על השמועה, שוב לא יברך 'שהחיינו' כשרואהו תוך שלושים, אלא רק אם ראהו אחר שלושים יום ושמח, יברך 'שהחיינו', וסיים שכך הדין לגבי בת, שאם לא ראה אותה שלושים יום ושמח בראייתה, יברך 'שהחיינו'.

יג,ו – הרחבה בטעם ההבדל בין בן לבת

הטעם שמברכים 'הטוב והמטיב' בעת בשורה על לידת בן ולא בעת בשורה על לידת בת, מפני שרוב העולם שמחים יותר בעת שנולד להם בן, שיש ממנו יותר תועלת מוחשית. כמבואר ברשב"א ד, עז, וכפי שהובא לעיל.

ומי שיש לו כמה בנים והוא משתוקק שתיוולד לו בת, ואכן נולדה לו בת. לכאורה נראה שלגביו הבשורה המשמחת היא דווקא שנולדה לו בת, ועליו לברך על כך 'הטוב והמטיב'. אולם עיקר הטעם שמברכים 'הטוב והמטיב' על בן, מפני שעל פי דין יש ממנו יותר תועלת, שהוא מחויב בכיבוד הורים בכל מצב, אף כשהוא נשוי ומטופל בילדים. וכיוצא בזה מצינו שעל פי התורה הוא היורש. ולכן לא השמחה כאן קובעת אלא התועלת המוחשית.[4]

יש להוסיף, שחז"ל רמזו, שרק ב'עולם הזה', החיצוני והתועלתני, נחשב האיש לבעל מעמד גבוה יותר מהאשה, אבל 'לעתיד-לבוא' יהיה שוויון, כלומר, לא רק תכונות הגבר יבואו לידי ביטוי מלא ויזכו להערכה מלאה, אלא אף תכונות האשה יבואו יותר לידי ביטוי. וכשהעולם ימשיך להתקדם ולהתעלות אל המדרגה המוגדרת כ'עולם-הבא', שבו החשיבות תיקבע על פי הנשמה, יהיה מעמדה של האשה גבוה ונכבד ממעמד האיש, הואיל ואז תפיסת העולם שלנו תהיה במדרגה עמוקה ועליונה יותר, ויתברר שמעמדה של האשה מצד נשמתה נעלה וגבוה מזה של האיש. והדברים ארוכים ועמוקים, ולא כאן המקום להאריך בהם (ועיין בפניני הלכה "תפילת נשים" פרק ג).

יג,ז – מתה בלידתה

כתב בב"י רכג, א: "ונראה דאפילו מתה אשתו – מברך 'הטוב והמיטיב', דהא מכל מקום טובה היתה לה בעת שילדתו". וכן פסקו הט"ז א, וא"ר ב. אולם הרמ"א כתב: "ואם מתה אשתו בלידתה, מברך 'שהחיינו', דהא ליכא הטבה לאחריני. וכן אם מת האב קודם שילדתו – היא מברכת שהחיינו". וכן פסקו לבוש, לחם חמודות, ח"א, סדבה"נ יב, יב, כה"ח ושולחן הטהור א. וכ"כ מור וקציעה: "דברכת הטוב והמיטיב נתקן רק על הנאה גשמית, ולא על הנאה רוחנית לבד". וכן פסק המ"ב ד.

יג,ח – לידת תאומים

אם הם בנים או הן בנות, ברכה אחת עולה על שניהם. וגם אם אחד בן ואחד בת, כתב בתורת היולדת לז, הערה ה, שיברך 'הטוב והמיטיב' בלבד, שבכלל מאתיים מנה.

יג,ט – האם גם סבים וידידים רשאים לברך 'הטוב והמיטיב'

כתב בספר חסידים תתמג: "זקן אחד היה בעיר אחת ובנו בעיר אחרת, כשנולד לבנו או לבתו בן, היה מברך 'הטוב והמיטיב'. אמרו לו: הלא לא אמרו אלא אם נולד לו בן לעצמו? אמר להם: אפילו נולד לצדיק בן ואני אוהבו מפני צדקותיו – אם נולד לו בן, אני מברך". והביאוהו להלכה א"ר רכג, א; שדי חמד אס"ד ברכות ב, יט. וכיוצא בזה כתב בסדבה"נ יב, ז, שאם שמע שמועה טובה לחבירו שהוא אוהבו כנפשו מברך 'הטוב והמטיב'. וכ"כ בקצוה"ש סד הערה י.

אולם כפי שלמדנו לעיל מדברי שו"ת הרשב"א ח"ד עז, ושו"ת מהר"י בי רב סב, רק על הנאת תועלת מברכים 'הטוב והמיטיב', ואם כן רק ההורים רשאים לברך 'הטוב והמיטיב'. ועל פי זה כתב בבאו"ה רכג 'ילדה', שאין לברך 'הטוב והמטיב' על לידת נכד או בן לחבירו הטוב. וכתבו כדבריו רוב פוסקי זמננו.

יג,י – אמנם הסבא והסבתא רשאים לברך 'שהחיינו'

אמנם הסבא והסבתא והידידים רשאים לברך 'שהחיינו' מדין שמועה טובה, שעל שמועה טובה אפשר לברך גם כשאין ממנה הנאה מוחשית. וגם הסוברים שאפשר לברך על שמועה טובה של חבריהם 'הטוב והמיטיב', מסכימים שאם בירכו 'שהחיינו' גם קיימו את מצוות ההודאה. לפיכך נכון שהשמחים ביותר מהשמועה יברכו 'שהחיינו'. וכן מבואר במאמ"ר רכב, א, שאם אין לשומע הבשורה הנאה גשמית, יברך שהחיינו ולא הטוב והמיטיב.

ואם הם הולכים לראות את התינוק או התינוקת שנולדו, אולי טוב יותר שיברכו בעת הראייה. וכפי שכתב בסדבה"נ  יב, יב, שהרואה בת שנולדה לו, והוא שמח בראייתה, מברך 'שהחיינו'. והביאו להלכה במ"ב רכג, ב.


[4]. ובאשל אברהם בוטשאטש ביאר, שעיקר השמחה היא בעת שההריון התחיל, אבל אז אין מועד מסוים לברך. ואחר שכבר ידוע שהילוד עומד להיוולד, יש אפשרות שיהיה בן ויש אפשרות שיהיה בת, ובין שתי האפשרויות, האפשרות של בן היא הטובה לו יותר, וכשהוא מתבשר על כך יש לו בזה תוספת חידוש לטובה על פני הידיעה שעומד להיוולד בן או בת. ולכן רק על לידת בן מברכים 'הטוב והמטיב'.
פורסם בקטגוריה פרק יז - ברכות ההודאה והשמחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן