ד – נוסח "מה נשתנה"

פורסם בקטגוריה ט"ו - ההגדה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/04-15-04/

כדי לתת לשאלה מסגרת מסודרת תיקנו חכמים נוסח "מה נשתנה", שעל ידו הבנים יביעו את התמיהה על השוני שבליל זה, ומתוך כך יספרו להם ביציאת מצרים. בנוסח "מה נשתנה" כללו חכמים שאלות על כל מצוות האכילה שבליל הסדר: מצה, מרור ופסח, ועל הטיבול פעמיים. לאחר שנחרב בית המקדש, אין שואלים על הפסח ובמקום זה הוסיפו שאלה על דרך האכילה הנעשית בהסבה.

במקום שאין ילדים ששואלים "מה נשתנה", ישאל הצעיר שבמסובים "מה נשתנה". ואפילו אם כל המסובים תלמידי חכמים שבקיאים בסיפור יציאת מצרים, ישאל אחד מהם "מה נשתנה". ואפילו יחיד העושה לבדו את ליל הסדר צריך לפותחו בשאלת "מה נשתנה". שכך הוא הסדר, לפתוח בשאלה, שעל ידי כך הסיפור יהיה שלם יותר. וכיוון שאחד הילדים או המסובים אמר "מה נשתנה", שוב אין צריכים שאר המסובים לחזור על השאלות, אלא מיד מתחילים "עבדים היינו" (שו"ע ורמ"א תעג, ז).[2]


[2]. לדעת כמה ראשונים, כל שהילד שאל איזו שאלה על עניין ליל הסדר, כבר יצאו ידי חובת השאלה ושוב אין צורך לומר נוסח "מה נשתנה", וכך כתבו הרוקח והמהרי"ל ועוד. אולם לדעת רוב הראשונים, וביניהם התוס' והרמב"ם, גם כשהילד שואל מעצמו איזו שאלה סביב עניין הסדר, צריך לומר את כל נוסח "מה נשתנה", וכן נפסק להלכה. ועיין בברור הלכה על פסחים קטו, ב (עמ' קלד), בסיכום הדעות. (מ"מ יש להשתדל שהבן ישאל מעצמו איזו שאלה, שבזה יקיים מה שאמרה התורה "כי ישאלך בנך", אלא שגם אם שאל, עדיין צריך לומר את כל השאלות שתיקנו חכמים).

יש מי שכתב, שרק כאשר הבן שואל יש מצווה מהתורה לספר ביציאת מצרים, ואם לא שאל, אזי המצווה מהתורה לזכור את יציאת מצרים ולא צריך לספר בהרחבה, ורק מדברי חכמים בכל מקרה צריך לספר ביציאת מצרים. וכך משמע מתשובות הרא"ש כלל כד, ב. אבל אין כן דעת רוב הפוסקים, אלא כל שיש לו בן מצווה מהתורה לספר לו, וכמו שנאמר לגבי הבן שאינו יודע לשאול (שמות יג, ח): "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". וכ"כ בשועה"ר תעג, מב. (בהגהות רבנו ירוחם פרלא על הסמ"ג מצווה ל"ב כתב שדעת הרמב"ן ועוד כמה ראשונים, שמי שאינו אוכל מצה פטור מסיפור ביציאת מצרים, שנאמר: בַּעֲבוּר זֶה – בשעה שמצה לפניו. ועיין בסדפ"כ ו, 2, שמזכיר חילוק בין אם הבן שואל שאז חייב לספר בהרחבה, לאם אינו שואל שדי בהזכרה קצרה. ואפשר לומר שאם שואל מצווה להרחיב כפי שאלתו, ואם לא שאל, מצווה מהתורה לספר לו ביציאת מצרים, אבל אין מצווה להרחיב, כי ההרחבה תלויה ברצון הבן להקשיב ולקבל תשובות). מכל מקום ברור שמדברי חכמים יש לומר בכל מקרה את כל נוסח ההגדה, שאף אם הוא יושב לבדו, הוא שואל את עצמו, כפי שמובא בגמ' פסחים קטז, א, ועל ידי כך ממשיך חיוב על עצמו.

פורסם בקטגוריה ט"ו - ההגדה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן