מצוות עשה מהתורה לבער את החמץ מרשותינו לקראת הפסח, שנאמר (שמות יב, טו): “אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם”. מפי השמועה למדו שהכוונה לבער את החמץ עד חצות יום י”ד בניסן, שהוא ערב פסח. ראיה לדבר שנאמר (שם לד, כה): “לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי”, כלומר לא תשחט את קרבן הפסח ועדיין החמץ קיים ברשותך, וזמן שחיטת הפסח מחצות יום י”ד בניסן (פסחים ד, ב; רמב”ם חמץ ב, א; לעיל ב, ב, 1). במצווה זו, כמו בשאר מצוות הפסח, גברים ונשים שווים.
כל מי שלא השבית את החמץ מביתו עד חצות יום י”ד בניסן, עובר על כל רגע ורגע שהוא משתהה מלבערו בביטול מצוות עשה של השבתת החמץ (מ”ב תמג, א). ומשעה שיכנס הפסח יעבור בנוסף לכך על שני איסורים, שנאמר (שמות יב, יט): “שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם”, ועוד נאמר (שם יג, ז): “מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ”. נמצא שעל ידי קיום מצוות השבתת החמץ הננו ניצלים משני איסורים של בל יראה ובל ימצא חמץ ברשותינו.[1].
מצוות השבתת החמץ היא המצווה הראשונה שבה אנו פותחים את סדרת המצוות הקשורות בפסח. כידוע החמץ בפסח מבטא את יצר הרע, וכדי לזכות לקלוט את הקדושה שבקרבן הפסח ואכילת המצה צריך לבער תחילה את החמץ מהבית. לכן ראשית ההכנות לפסח בהשבתת החמץ.
לגבי איסורי בל יראה ובל ימצא, דעת רוב הראשונים שהאיסורים מתחילים מעת כניסת חג הפסח, ומעטים סוברים שהאיסורים מתחילים מחצות יום י”ד (לעיל ב, ב, 2).
המשתתף בהקרבת קרבן פסח בעוד שיש ברשותו שיעור כזית חמץ עובר באיסור תורה, שנאמר (שמות כג, יח): “לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי”, ואם עשה זאת במזיד והתרו בו לפני כן – נענש במלקות (רמב”ם הל’ קרבן פסח א, ה).
