חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ה – תספורת וגילוח

כתבו הראשונים שאין להסתפר בימי האבלות שבספירת העומר. ודווקא תספורת רגילה אסורה, משום שיש בה צד של שמחה, אבל מותר לגזור את השפם אם הוא מפריע לאכילה. וכן מי ששיער ראשו המגודל גורם לו כאבי ראש או שיש לו פצעים בראשו, רשאי להסתפר בימים אלו (עפ"י שו"ע תקנא, יג; תקלא, ח, מ"ב כא, ובאו"ה שם).

גם לנשים אסור להסתפר באותם ימים. אבל לשם צניעות מותר, כגון לספר את השיער שגדל והחל לצאת מכיסוי הראש (מ"ב תקנא, עט). וכן מותר לתלוש שערות כדי להסיר גנאי (הליכות שלמה ח"ב עמ' תיד).

גם את הקטנים אין לספר בימים אלו, ולצורך גדול, כדי למנוע מהם צער – מותר (עי' שו"ע תקנא, יד, מ"ב פב).

לכבוד ברית מילה, מותר לבעלי השמחה, שהם אבי הבן, הסנדק והמוהל, להסתפר (מ"ב תצג, יב). ימי שמחה נוספים שמותר להסתפר בהם מבוארים להלן בהלכה ט'.

הנוהגים על פי האר"י ז"ל אינם מסתפרים במשך כל ימי ספירת העומר עד ערב חג השבועות, שאז מסתפרים לכבוד החג. גם לקראת ברית מילה אינם מסתפרים. ורק את הילדים הקטנים נוהגים לספר בל"ג בעומר לפי מנהג האר"י (כה"ח תצג, יג, ועי' להלן ה, ה, 4, במנהג ה'חלקה').

לגבי גילוח התעוררה שאלה: האם למי שרגיל להתגלח בכל השנה מותר להתגלח בספירת העומר. לדעת רבים גילוח בכלל תספורת, ובכל הימים שאסור להסתפר אסור גם להתגלח. וכך נוהגים רוב בני הישיבות, עד שזיפי הזקן הלא מגולחים הפכו להיכר הבולט של האבלות בימי ספירת העומר.

מנגד, יש סוברים שהגילוח הוא מעשה שגרתי, יום-יומי, ומגמתו להסיר את הזיפים המכערים את פניהם של הרגילים להתגלח, ולא עליו חל המנהג שלא להסתפר. ובערב שבת אף ראוי להתגלח, כדי שלא לקבל את השבת באופן לא מכובד.

למעשה נכון לכל אדם להמשיך במנהג אביו, או כפי שרבו מורה. מפני שאף שנראה כסברת המקילים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש במנהג זה ביטוי רב רושם לנכונות להקריב למען קיום המצוות, ויש לחוש שמא ביטול המנהג יפגע במסירות לשמירת המנהגים. לפיכך נכון שכל אחד ינהג בזה כאביו, כי עניין המסורת וההשפעה הסביבתית חשובים כאן יותר מהדקדוק בשאלה האם גם על גילוח חלים מנהגי האבלות. ולמי שאין מנהג אפשר להציע שיימנע מגילוח במשך השבוע, ולקראת שבת יתגלח. אולם הרוצה להתגלח בכל יום – רשאי.[6]


[6]. רבים מחמירים שלא להתגלח בימי האבלות שבספירה, וכ"כ בכה"ח תקנא, סו. ובסימן תצג, יט, כתב עפ"י אחרונים, שרק במקום הפסד פרנסה יכולים להתגלח. וכ"כ באג"מ או"ח ד, קב. מנגד יש אומרים שגילוח יום-יומי אינו כתספורת, שכן לא היתה מציאות כזו בזמן שהחלו לנהוג אבלות בתספורת. וכמו שיש חילוק לעניין איסור רחיצה לאבלים, בין רחיצה של עונג ורעננות לרחיצה של הסרת זוהמא, כך יש לחלק בין תספורת חגיגית לגילוח של הסרת ניוול. והמנהג בספירת העומר להימנע מחגיגיות ולא להפגין אבלות, וזיפי הזקן מפגינים אבלות. וכשם שבשנת אבל מקילים להתגלח, כך אפשר להקל בספירת העומר ובשלושת השבועות עד ר"ח אב. וכ"כ הרב שכטר ב'נפש הרב' עמ' קצא בשם הרב סולובייצ'יק. ולכבוד שבת אף ראוי להתגלח, שכן למדנו לגבי המנהג שלא להסתפר בשלושת השבועות, שכתב במ"א תקנא, יד, שטעמו של הגהות אשרי, שאסר להסתפר גם לפני שבת, מפני שאין רגילים להסתפר כל שבוע, משמע שהרגילים להתגלח יכולים להתגלח לכבוד שבת. ועי' בבאו"ה תקנא, ג, שכך משמע מהירושלמי שמותר לכבוד שבת. בנוסף, עיקר מנהג האבלות בספירה היה שלא לישא אשה כפי שכתבו הגאונים, ואילו המנהג שלא להסתפר נזכר לראשונה רק בדברי הראשונים: אורחות חיים, שבולי הלקט ועוד. ואולי החלו לנהוג בו אחר שבאו צרות נוספות על ישראל (כגון במסעי הצלב, עי' בס' מנהגי ישראל ח"א עמ' קה, ועמ' קיב-קיז). ובתשובות רדב"ז ח"ב תרפ"ז כתב שיש נוהגים להסתפר כל חודש ניסן שאסור בהספד ותענית, ויש נוהגים להסתפר בכל ערב שבת. וכן היקל להסתפר בר"ח אייר, שלא כדעת המחבר בשו"ע תצג, ג. ומדבריו עולה שבמנהג זה אפשר לילך אחר מנהג המקילים. ומנהג תימן היה להסתפר, ורק אח"כ החלו להחמיר בזה, והורו הרב משרקי בעל שתילי זיתים, ומהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק ב, עו, להסתפר בערב שבת. ואם כן יש סברות חזקות להקל. ועי' בשו"ת נר עזרא ח"ב עמ' קנה-קנח, שמסיק להקל להתגלח לקראת שבת, וכתב שכך דעת הרב מן ההר והרב ליכטנשטיין. עוד סברה להיתר, שלרגילים להתגלח יש בדרך כלל צער רב כשאינם מתגלחים כמה ימים, ואולי זה דומה להיתר לגזור את השפם שמפריע לאכילה, ולהסיר שערות שגורמות לפצעים בראש או לכאבי ראש. ועי' בכה"ח תצג, טוב, שמיקל למי שסובל, להסתפר לכבוד שבת. והחיד"א ביוסף אומץ מ' הזכיר את הסברה שהרגילים להתגלח מצטערים ממניעת הגילוח מאוד, יותר מהצער של שיער הראש.

ונלענ"ד שמעיקר הדין, הרגילים להתגלח בכל השנה צריכים להתגלח לכבוד שבת, והרוצים להקל – רשאים להתגלח גם כל השבוע. אולם כמבואר למעלה, יש לחוש שלא לפגוע במסורת של מנהג בולט כל כך. לפיכך נכון שכל אחד ינהג כאביו או כפי שרבו יורה לו, וכך הדריך הרב רבינוביץ'. ועי' בכיוצא בזה להלן ח, ט, לגבי שלושת השבועות.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן