לפעמים אדם מתפנה לצרכיו לפני הארוחה, ונמצא שבצאתו מבית הכסא עליו ליטול את ידיו משתי סיבות, האחת, לטהר עצמו אחר עשיית צרכיו, והשנייה, לקראת הסעודה. והשאלה, האם אפשר להסתפק בנטילה אחת.
יש אומרים שעדיף ליטול את ידיו פעמיים. מפני שאם יטול פעם אחת, יצטרך לברך בבת אחת שתי ברכות, ‘אשר-יצר’ ו’על נטילת ידיים’. ומיד לאחר הנטילה אינו יכול לברך ‘אשר-יצר’ מפני שאסור להפסיק בין הנטילה לברכת הנטילה, וגם לאחר שינגב את ידיו לא יוכל לברך ‘אשר-יצר’, כדי שלא להפסיק בין הנטילה לברכת ‘המוציא’ שעל הלחם. ולדחות את ברכת ‘אשר-יצר’ עד לאחר שיתחיל לאכול זוהי דחייה גדולה מדי. ולכן ישטוף תחילה את ידיו בלא כלי, באופן שאינו כשר לנטילת ידיים לסעודה, ויברך ‘אשר-יצר’. ואחר כך, בלא שיצטרך לנגב את ידיו, יטול אותן בשנית על ידי כלי, ויברך על הנטילה (עי’ שו”ע או”ח קסה, א, ומ”ב ב).
ויש אומרים, שאפשר להסתפק בנטילה אחת מכלי, ויברך לפני שינגב את ידיו על הנטילה, ואחר שינגב את ידיו יברך ‘אשר-יצר’, ואח”כ יברך על הלחם ויאכל. ולדעתם אין ברכת ‘אשר-יצר’ נחשבת הפסק בין הנטילה לאכילת הלחם. והרוצה לסמוך על דבריהם רשאי (עי’ מ”ב קסה, ב). ולדעת כמה מגדולי האחרונים, מנהג זה עדיף, וכן נוהגים רבים (גר”א, ערוה”ש קסה, ב).
