על כל בריה ובריה שהיא יפה במיוחד מברכים ברכה בפני עצמה, שאם ראה אדם נאה במיוחד – יברך, ואם ראה אח”כ חתול נאה במיוחד – יברך שוב, ואם יראה אח”כ כלב או סוס נאה במיוחד – יברך שוב, וכך על כל חיה ודג. וכן אם יראה אילן נאה במיוחד – יברך, ואם יראה אח”כ אילן מסוג אחר נאה במיוחד – יברך שוב. ואפילו אם יראה את כולם ביום אחד, יברך על כל אחד ואחד מהם ברכה בפני עצמה. אבל אם יראה שני מינים יחד, ברכה אחת עולה לשניהם.
נחלקו הפוסקים האם כשיראה את אותה הבריה לאחר שלושים יום יברך עליה שוב. למעשה, על אותה בריה לא יברך שוב לעולם, אבל אם יראה לאחר שלושים יום בריה אחרת מאותו סוג, ומבחינה מסוימת הבריה שיראה אף תהיה נאה מהבריה שראה בפעם הקודמת, יברך שוב. וכיוון שהיופי מורכב, אפשר לומר שכל אימת שיראה בריה אחרת נאה במיוחד, שאינה נחשבת באופן מובהק לפחות יפה ממה שראה בעבר, ניתן לקבוע בוודאות שמצד מסוים היא נאה הימנה, ולכן אם עברו שלושים יום מהראייה הקודמת, יברך שוב. כלומר על אותו סוס שכבר בירך עליו לא יברך עוד לעולם, אבל אם אחר שלושים יום יראה סוס אחר נאה במיוחד, כיוון שהוא שונה קצת במראהו ואינו נחשב לפחות נאה מן הקודם – יברך. וכן הדין לגבי אדם, שעל אותו אדם נאה במיוחד לא יברך שוב, אבל אם אחר שלושים יום יראה עוד אדם נאה שאינו פחות נאה מהקודם, כיוון שיופיו שונה במקצת – יברך. וכן הדין לגבי כל בריה ובריה.[8]
לדעת הלכות קטנות (ח”א ס, רסה), אין לשבח לה’ על בריות שנולדו באיסור כלאיים. ולדעת שאלת יעב”ץ (א, סג), הואיל ואח”כ מותר להשתמש בעץ או בבעל החיים שנוצרו באיסור, מברכים עליהם. למעשה, כאשר ידוע בוודאות שהבריה נוצרה באיסור, מספק יש להחמיר שלא לברך עליה. אבל כשאין ידיעה ודאית שכזו, יש לברך.
