חיפוש
Close this search box.

פניני הלכה

כג – על איזה ישובים לברך ואימתי

על פי תקנת חכמים יש לברך 'מציב גבול אלמנה' על כל ישוב יהודי בארץ ישראל שרואים בפעם הראשונה, ולאחר מכן, כל שלא ראהו שלושים יום, צריך לברך שוב (שו"ע רכד, י, ויג). לכאורה לפי זה היה צריך לברך גם על תל אביב, רחובות ונתניה, וכל הישובים הסמוכים להן.

אלא שלאחר שזכינו בחסדי ה' שישנם חבלי ארץ שכבר דורות מיושבים בערים ובכפרים, נשכח מהם צער הגלות, והרואה את בתי ישראל שבהם אינו שם ליבו לישוב הארץ שנעשה על ידם, וכבר לא ניכר שהוצב שם גבול אלמנה. וכלל יסודי בברכות הראייה, שרק על דבר שיש חידוש בראייתו מברכים. לפיכך, בכל האזורים המיושבים כראוי בהמוני בית ישראל, אין מברכים 'מציב גבול אלמנה'.

אבל באזורים שעדיין לא מיושבים כראוי, שצריך עוד להתאמץ לקיים בהם את מצוות ישוב הארץ, כדי שתהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת ולא שממה, הרואה בהם ישוב, ואפילו הוא ותיק – יברך. בכלל האזורים הללו: יהודה ושומרון, הגולן, וחלקים מהנגב ומהגליל. ונראה שרק מי שמתרגש מעט מראיית הישוב לראשונה, יכול לברך. וכן אם יבוא שנית ויראה שבנו בינתיים שכונה חדשה ויתרגש מעט – יברך. אבל אם לא יתרגש כלל, לא יברך. שכן למדנו שעל ראייה שגרתית לא תקנו חכמים את ברכות הראייה. ולגבי ביקור נוסף באותו ישוב לאחר שלושים יום, בלא שבנו בו שכונה חדשה, כיוון שאין בכך כל כך חידוש, רק אם יתרגש מאוד מישוב הארץ שבהם – יברך.

בישובים חדשים שבאותם האזורים, מן הסתם ההתרגשות גדולה יותר, ומצוי יותר שאחר שעברו שלושים יום מתרגשים מראייתם ואפשר לברך. ובמיוחד כאשר בנו שם בינתיים בתים נוספים, הרואה אותם צריך לברך. וכן נראה שבעת שחונכים בית חדש בישובים החדשים, צריכים לברך 'מציב גבול אלמנה'.

נראה שבירושלים, עיר קדשנו ותפארתנו, שעל חורבנה אנו מתאבלים ולבניינה אנו מתפללים, אף שישובה ותיק, וכבר מאות אלפי יהודים גרים בה, נכון למי שהולך לראות שכונה חדשה שנבנתה בה, ומתרגש מחזרת ישראל לירושלים, שיברך על ראייתה. ואפילו על מספר בניינים חדשים, אם עושים טקס לכבוד ישובם, ראוי לברך עליהם. שכן בניין ירושלים מבטא יותר מכל את הצבת גבול האלמנה.

המסתפק בדינים הללו, יאמר את הברכה בלשון של לימוד הגמרא: "תנו רבנן: הרואה בתי ישראל בישובן, אומר – ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה". ועל ידי כך לא יהיה בחשש ברכה לבטלה, שכן יש סוברים (יעב"ץ) שתוך כדי לימוד הגמרא מותר לומר ברכה שלימה, ומנגד יוצאים באמירה זו ידי חובת הברכה, שכן מזכירים שם ומלכות.[16]

יהי רצון שמתוך הצבת גבול האלמנה וההודאה על כך, יתקיים בנו הפסוק: "וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלוֹהָיִךְ" (ישעיהו סב, ה). "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'" (הושע ב, כא).


[16]. מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל ביאר שיסוד ברכה זו הוא שבח והודאה על יישוב הארץ, שבזה הוצב גבול האלמנה. ואף את דעת הרי"ף שסובר שמברכים על בתי כנסת, ביאר שהם התפשטות קדושת ארץ ישראל (עפ"י ברכות ח, א). והגדיר את הספקות שמעלים לגבי ברכה זו כספקות באמונה (שיחות הרצי"ה ויקרא ע' 288-291, ועולת ראיה ח"ב עמ' תכב). מעיקר הדין היה צריך לברך על כל ישוב בארץ וכל שלושים יום. אלא שכאשר הראייה היא שגרתית, כבר אין התפעלות, וממילא אין מברכים עליה. וכדוגמת הגרים במקום של ע"ז, שאפילו אם לא ראוה שלושים יום, אין מברכים, כמבואר ברמ"א רכד, א, א"ר, ומ"ב ג. וכאשר יש קצת התחדשות, מברכים רק בפעם הראשונה, כמו שמבואר בשו"ע רכה, ט, ולעיל הלכה יג, לגבי בריות יפות ומשונות.

שני גורמים קובעים האם זו ראייה שגרתית שאין מברכים עליה או שהיא ראייה בעלת משמעות שמברכים עליה: א) ככל שהבתים יותר מיישבים את הארץ, היינו שהם במקומות שעוד צריך להתאמץ ליישבם כדי שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת ולא שממה, כך יש יותר חיוב לברך. וכאשר הם במקומות מיושבים כדבעי – אין מברכים. ב) גם במקומות שהבתים חשובים בהם למצוות ישוב הארץ, אם הרואה מתפעל מישוב הארץ שנעשה על ידם, הוא מתחייב יותר בברכה (כל שלושים יום), ואם מתפעל מעט, יברך רק בפעם הראשונה. שכן ברכות הראייה תלויות בהתפעלות שהראייה מעוררת (וכשם שמי שאינו מבחין ביופייה של בריה נאה אינו מברך עליה).

נראה לענ"ד שגם באזורים המיושבים (בין חיפה, אשקלון וירושלים), ההולך לסיור מודרך כדי להתבונן בתהליך חזרתם של ישראל לארצם, ומתוך כך יראה את בתי ישראל בישובם ואת בית הכנסת שבמרכזם – יברך. ואף זאת בתנאי שאינו גר באותו אזור, וגם לא היה שם שלושים יום. ובסיור המודרך הבא שלאחר שלושים יום, רק אם יתרגש מאוד – יברך. וכן נראה שיהודי הבא מחוץ לארץ ורואה לראשונה את הערים הגדולות שבשפלה, אם יתבונן בישובן ויתפעל מחזרת ישראל לארצם – יברך. ומסתבר שגם הרואה לראשונה עיר חדשה שנבנתה לתלפיות, אף שהן באזור מיושב, אם יתפעל מעוצמת ההתיישבות שבה – יברך.

שמעתי ממו"ר הרב שפירא, שגם כאשר הישובים נמצאים באיום בטחוני של הפצצות או פיגועים, ואף כאשר הממשלה מעוניינת להגיע להסכם עם הערבים ולמוסרם לידיהם, יש לברך על ראייתם. ואף שכתב הב"י, שיש לברך על הבתים כשהם יושבים בלא שטן ובלא פגע רע, מ"מ עדיין הבתים יושבים לבטח יחסית למצבנו בגלות תחת עול זרים.

תפריט