חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ט – ברכת הודאת גשמים

הורדת הגשמים מן השמיים היא אחד הביטויים המוחשיים לשפע החיים שהקב"ה מעניק לעולם, שכן בגשמים תלויים חיי האדם, החי והצומח. ולכן בכל ימות החורף בברכה השנייה שבתפילת עמידה אנו משבחים את ה' על הגשמים שהוא מוריד לעולם, ובברכה התשיעית מבקשים שיוריד לנו גשמי ברכה.

בשנה שנעצרו בה הגשמים, תקנו חכמים שאם אחר כך החלו לרדת, יברכו הכל ברכת הודיה, כל אדם לפי הראוי לו: מי שיש לו שדה שהוא הבעלים היחיד שלה, יברך 'שהחיינו'. ומי שיש לו שדה בשותפות עם חבירו או שהוא נשוי ואשתו שותפה עמו בנכסיו כפי שמקובל, יברך 'הטוב והמטיב'.

מי שאין לו שדה, יאמר ברכת הודיה כללית שמבוססת על נוסח 'נשמת': "מודים אנחנו לך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו. ואילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח, וידינו פרושות כנשרי שמיים, ורגלינו קלות כאיילות, אין אנחנו מספיקים להודות לך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, ולברך את שמך מלכנו, על אחת מאלף אלפי אלפים, ורבי רבבות פעמים הטובות ניסים ונפלאות שעשית עם אבותינו ועמנו. מלפנים ממצרים גאלתנו ה' אלוהינו, ומבית עבדים פדיתנו, ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו, מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו, ומחליים רעים ורבים ונאמנים דיליתנו. עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך. ואל תטשנו ה' אלוהינו לנצח. על כן אברים שפלגת בנו, ורוח ונשמה שנפחת באפנו, ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו. ברוך אתה ה', א-ל רוב ההודאות" (כך הוא נוסח אשכנז, ובנוסח ספרד ישנם שינויים קלים).

יש סוברים, שגם אלה שיש להם שדה צריכים בנוסף לברכת 'שהחיינו' או 'הטוב והמטיב' לומר את ברכת 'מודים' (רא"ה וריטב"א). אולם רבים סוברים, שהואיל והם צריכים לברך את ברכת ההודאה האישית שלהם, שוב אינם רשאים לברך 'מודים' (רי"ף, רמב"ם, שו"ע רכא, ב). בעלי שדות שרוצים להדר, יאמרו את ברכת 'מודים' בלא שם ומלכות.

אין אומרים את ברכת ההודאה על גשם מועט, אלא רק לאחר שהטיפות יצאו כחתן לקראת כלה (ברכות נט, ב). כלומר, כאשר יתקבצו הגשמים על הארץ, ובעקבות המטר היורד ומכה במים, יעלו כמין בועות וטיפות כלפי מעלה, עד שיראו כמחול של חתן וכלה (שו"ע רכא, א). וזאת למרות שעדיין לא ירדו מספיק גשמים כדי להרוות את האדמה ולמלא את מאגרי המים.

אם לאחר שבירכו על הגשמים חזרו הגשמים ונעצרו, וחזרו להתפלל על הגשם, ושוב ירדו להם גשמי ברכה, יחזרו לברך ברכת הודאה על הגשמים כבראשונה.[6]


[6]. יש אומרים שבארץ ישראל הזקוקה לגשמים, גם אם לא נעצרו מברכים על ירידתם (הלק"ט א, קצ, מאמ"ר). אולם משו"ע רכא, א, משמע שמברכים רק אם הצטערו על עצירתם. וכ"כ לבוש ופמ"ג (ועי' באו"ה 'אם'). יש שהסתפקו שמא בזמננו, שנמצא פתרון כולל לאספקת המים על ידי התפלת מי ים, מי שאין לו שדה אינו צריך לברך על ירידת הגשמים. למעשה, גם היום, עדיין יש תועלת רבה מירידת הגשמים, ורגילים להצטער מעצירתם, ולכן אין לבטל את תקנת חכמים לברך.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן