'עמוד השחר' שנקרא גם 'עלות השחר', הוא הזמן הראשון ביום שיש לו משמעות להלכה. בשעת הדחק אפשר לקרוא קריאת שמע ולהתפלל מ'עמוד השחר', אבל במצב רגיל – אסור. נחלקו האחרונים מהו בדיוק 'עמוד השחר': האור הקלוש הראשון שבמזרח (מ"א, פמ"ג), או מעט אח"כ כשהאור הקלוש מתפשט מעט על פני המזרח (א"ר, גר"א).
אחרי 'עמוד השחר' מגיע זמן 'משיכיר', שאז כבר מתפשט מעט אור על הארץ, עד שיכול אדם להכיר את חברו שאינו רגיל לפוגשו ממרחק של ארבע אמות. ואז גם אפשר להבחין בין תכלת ללבן. ומאותה שעה לרוב הפוסקים כבר אפשר לקרוא לכתחילה את קריאת שמע, אבל זמן התפילה לכתחילה עדיין לא הגיע.
הֶנץ החמה הוא זריחת השמש, כלומר תחילת הופעת החמה מעל האופק. ואז מתחיל זמן תפילה לכתחילה. הקורא קריאת שמע סמוך להנץ ומתפלל מיד עם 'הנץ החמה', הרי זה מתפלל תפילת ותיקין ששיבחוה חכמים.
כל המצוות שזמנן ביום, כדוגמת ברית מילה, זמנן מתחיל ב'הנץ החמה', מפני שזמן היום מוגדר על פי השמש. אולם בדיעבד אם נעשו משעלה 'עמוד השחר' – יצאו בהן ידי חובה, כי מבחינה מסוימת כבר עם אור ראשון מתחיל היום (מגילה כ, א).