כפי שלמדנו מחצות יום י”ד מתחיל זמן איסור אכילת חמץ מהתורה, וכדי לעשות סייג לאיסור, הוסיפו חכמים עוד שעתיים. נמצא שמותר לאכול חמץ בערב פסח עד סוף השעה הרביעית של היום. וכפי שמבואר בלוחות הזמנים, יש שתי שיטות כיצד לחשב את השעות הזמניות: לשיטת ‘מגן אברהם’ מתחילים לחשב את השעות מעלות השחר, ולשיטת הגר”א מהנץ החמה. למעשה, כיוון שדעת רוב הפוסקים כשיטת הגר”א, ובנוסף, האיסור לאכול חמץ אחר השעה הרביעית מדברי חכמים, הלכה כדעת המקילים שדוחים את זמני תחילת האיסור כפי שיטת הגר”א. והרוצים להחמיר חוששים לשיטת ה’מגן אברהם’ (לעיל ג, ו).[8]
לאחר ארבע שעות לנוהגים שלא לאכול קטניות בפסח מתעוררת בעיה, איזה מאכל יוכלו לאכול כדי לשבוע. חמץ וקטניות אסור, ואף מצה אסרו חכמים לאכול ביום י”ד, כדי שתהיה ניכרת וחביבה בליל הסדר. לגבי עוגות ועוגיות שנאפו מקמח מצה, למדנו בהלכה הקודמת שנחלקו הפוסקים, ולמעשה הלכה כמקילים, מפני שהמחלוקת באיסור חכמים. קציצות (קניידלעך) מבושלות מקמח מצה מותר לאכול לכל הדעות.
מצה עשירה, היינו קמח שנילוש במי פרות, כיין ושמן או שאר מיצי פרות, למנהג יוצאי ספרד מותר לאכול בפסח ובערב פסח, ולמנהג יוצאי אשכנז אסור (שו”ע תסב, א-ד). כיום שהתעוררו ספקות גדולים על דרך ייצור מצה עשירה, לדעת רבים מהפוסקים, גם יוצאי ספרד צריכים להימנע מלאכול מצה עשירה, ואפילו בערב פסח אחר חצות (לעיל ח, א).
גם לנוהגים לאכול מצה עשירה (שיוצרה כדין בלא פקפוקים) מותר לאוכלה עד לסוף תשע שעות זמניות של היום, אבל לאחר תחילת השעה העשירית, כשלוש שעות קודם לכניסת החג, אסרו חכמים לאכול כל מיני מזונות, כדי לשמור את התיאבון לאכילת המצות וסעודת החג בליל הסדר. ומי שרעב באותן השעות יכול לאכול מעט פירות, ירקות, בשר ודגים, ובלבד שיקפיד לאכול מעט, כדי שיגיע לערב כשהוא רעב. ומי שהוא רגיש במיוחד, ואם יאכל בצהרי היום בשר או דבר אחר כבר לא יהיה רעב בלילה, צריך לתכנן את מאכלו ביום י”ד כך שבליל הסדר יאכל את המצות לתיאבון (שו”ע תעא, א-ב).
