לעיתים אנשים אינם מודעים להשפעה העצומה של החברה. הם רגילים לייחס חשיבות למי שמדבר עימם ומשכנע אותם. אבל להשפעה הסביבתית אינם שמים לב. והאמת שבדרך כלל השפעת החברה היא המשמעותית ביותר. ולכן רבנו הקדוש צווה את בניו שלא ידורו בשכנציב, משום שהיו יושביה ליצנים וימשכום אחר ליצנותם (פסחים קיב, ב).
על סמך כל זה ועוד, הורה הרמב”ם בהלכותיו (דעות ו, א): “דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר: הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ (משלי יג, כ), ואומר: אַשְׁרֵי הָאִישׁ וגו’ (תהלים א, א). וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי – ישב לבדו יחידי, כעניין שנאמר (איכה ג, כח): יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע – יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כעניין שנאמר (ירמיה ט, א): מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים”
ובאגרת השמד הוסיף וכתב: “ולא עוד, אלא אפילו שתי עיירות מישראל, אחת מהן יותר טובה במעשיה ובמנהגיה, ויותר מדקדקת ונכנעת למצוות מן האחרת – יחויב ירא ה’ לצאת מאותה מדינה שמעשיה אינם כל כך טובים לאותה העיר הטובה. וכבר הזהירונו רבותינו ז”ל, שלא ידור אדם בעיר שאין בה עשרה צדיקים, ולמדו לזה מסדום, דכתיב (בראשית יח, לב): “אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה”.
