דעת רוב הפוסקים, וכך מקובל להורות, שמצוות השביעית בימינו מדברי חכמים, הואיל ואין כל ישראל יושבים על אדמתם כתיקונם. אמנם יש ראשונים שסוברים, שאין כיום חובה לקיים את השביעית, מפני שכשלוש מאות שנה לאחר חורבן בית המקדש השני, בטל בית הדין הגדול שקידש חודשים ועיבר שנים ומנה יובלות, ולדעתם, כל עוד בית הדין היה מונה שנים ליובלות כהוראת חכמים, היתה גם מצווה מדברי חכמים לשמור שביעית, ומעת שבטל בית הדין ואין מונים שנים, גם מצוות השביעית בטלה, ורק ממידת חסידות יש שמקיימים אותה (להלן ה, ו).
במשך הגלות הארוכה, דורות רבים שלא היו בארץ חקלאים יהודים, ומעת שבחסדי ה’ החלו ישראל להתקבץ לארצם ולעבוד באדמתם, התעורר קושי גדול מצד החקלאים לשבות בשביעית. גם פרנסי הישוב נוכחו לדעת, שהשביתה בשביעית עלולה לפגוע מאוד בהתיישבות ולעכב את תהליך קיבוץ הגלויות. כמענה לכך הורו גדולי הרבנים להפקיע את חיוב מצוות השביעית על ידי מכירת השדות לנוכרי. ואף שהיו רבנים חשובים שהתנגדו להיתר, כל רבני הארץ הגדולים, מרי דאתרא, הורו להתיר כדי לקיים את החקלאים וכדי להמשיך בבניין הארץ וקיבוץ הגלויות, שעל ידי כך נזכה להתקרב לזמן שבו כל ישראל ישבו על אדמתם כתיקונם, ונקיים את מצוות השביעית כהלכתה מהתורה. וזהו ‘היתר המכירה’ הידוע, שיתבאר להלן בפרק ז’. אמנם הורו הרבנים שלא למכור גינות נוי, כדי לקיים בהן את השביתה כהלכתה.
יש סוברים, ש’אוצר בית דין’ הוא הפתרון הנכון לקיום השביעית בימינו, בלא לפגוע בחקלאות הישראלית ובלא מכירת הקרקעות לידי נוכרים. אולם כפי שיתבאר בפרק ח’, פתרון זה יכול להועיל באופן חלקי בלבד, מפני שבדרך כלל קיומו כרוך באיסורי עבודה ואיסורי סחורה.
ראוי להתקדם בהדרגה לשמירת שביעית מלאה, על ידי קביעת תקציב ממלכתי שיעודד חקלאים לשבות, תוך שהם מקבלים פיצוי עבור כל דונם מושבת. ובינתיים, כל חקלאי שמרגיש קושי לשבות, עדיף שיעבוד במסגרת ‘היתר המכירה’ מאשר יבחר במקצוע אחר. כי העבודה בארץ ישראל היא מצווה מהתורה, והיא עדיפה עשרת מונים על הרצון להדר ולהשתמט מ’היתר המכירה’ (כמבואר להלן ז, יב; יא, א).
לגבי הצרכנים, הפירות העיקריים שנכון לצרוך בשביעית הם פירות שגדלו במסגרת ‘היתר מכירה’. ויש להעדיפם על פירות שגודלו על ידי נוכרים. כאשר מחלקים פירות של ‘אוצר בית דין’ עבור תשלום זול באופן משמעותי – יש הידור לקנותם (להלן ט, א-ג).
כאשר יחזרו כל ישראל לארץ וישבו בה כתיקונם, כל שבט בנחלתו וכל משפחה על אדמתה, נחזור לקיים את מצוות השביעית והיובל מהתורה (רמב”ם שמיטה ויובל יב, טז; להלן ה, 3). וזה יקרה בימי מלך המשיח, כאשר על פי הנבואה ובית הדין הגדול יחזרו לייחס את ישראל לשבטיהם, ויחלקו את כל הארץ לכל משפחות ישראל ולגרים שהצטרפו לישראל בימי דוחקם (יחזקאל מז, יג-כג; רמב”ם מלכים יב, ג; להלן יא, ה).
