פרק ד – ארבעת המינים

א,א – מסורת זיהוי ארבעת המינים סוכה לה, א: "תנו רבנן: פְּרִי עֵץ הָדָר (ויקרא כג, מ) – עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר:

ב,א – ארבעת המינים מעכבים זה את זה אמנם לבעל ההשלמה שהובא בב"י תרנא, 'ואלו', בשעת הדחק אפשר לצאת בשלושה מינים, אבל אין הלכה כמותו.

ג,א – אתרוג היהודים שכנגד האתרוג הם המושלמים בתורה ומעשים טובים, והם רומזים לתיקון העתידי של העולם. וכפי שלמדנו בסוכה לה, א: "תנו רבנן: פְּרִי

ה,א – עקום שנתיישר על ידי מכבש לולב שנפסל מחמת שהוא עקום תחת מכבש עד שהתיישר, אם לא ניכר עליו שהיה פעם עקום ופסול –

ז,א – מדיני לולב כתבתי על קוץ שיוצא מהעלה המרכזי, שאם נחתך או נחרך, כשר למהדרין, עפ"י עיקרי הד"ט לג, כא, שביאר שהוא כשר משום

ט,א – ערבה מ"ב תרמז, י: "ודע דיבש ונקטם ראשה הוא (פסול) מטעם הדר. ונשרו רוב עליה דעת הריטב"א הוא משום שעי"ז אין שמו עליו,

יב,א – אתרוג שחור משנה בסוכה לד, ב: "אתרוג הכושי פסול. והירוק ככרתי, רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל". ושם בגמ' לו, א: "אמר מר: