ב – ארבעת המינים מבטאים את אחדות ישראל

פורסם בקטגוריה פרק ד - ארבעת המינים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/13-04-02/

ב,א – ארבעת המינים מעכבים זה את זה

אמנם לבעל ההשלמה שהובא בב"י תרנא, 'ואלו', בשעת הדחק אפשר לצאת בשלושה מינים, אבל אין הלכה כמותו. וכ"כ בבאו"ה תרמו, ג, 'הואיל'. ויש בהלכה זו רמז גדול לאחדות ישראל כמבואר להלן.

ב,ב – ארבעת המינים מחולקים לשניים – צדיקים ובינוניים

במשנה מנחות כז, א, מבואר שארבעה מינים הם מן הדברים שמעכבים זה את זה. ובברייתא שם: "ד' מינין שבלולב, ב' מהן עושין פירות וב' מהם אין עושין פירות – העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין, ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות, ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת; וכן ישראל בהרצאה עד שיהו כולן באגודה אחת, שנאמר: (עמוס ט, ו): הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ".

כיוצא בזה במדרש תנחומא (בובר) אמור כה: "מה טיבן של ארבעה מינים הללו, מהן עושין פירות, ומהן אינן עושין פירות. פרי עץ הדר כפות תמרים אלו הצדיקים, שיש להם מעשים טובים. וענף עץ עבות וערבי נחל אלו הבינונים של ישראל. אמר הקב"ה יקשרו להם כאחת ויעשו כולם אגודה אחת, כדי שלא יהיה בבני פסול, אם עשיתם כך, באותה שעה אני מתעלה, וכן הנביא אומר הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו (עמוס ט, ו), ואימתי הוא מתעלה, כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ". כיוצא בזה בתנחומא (נוסח ורשא) אמור יז: "אמר הקב"ה כלכם כאחד תעשו אגודה אחת כדי שלא יהיה בבני פסולת, אם עשיתם כן אני מתעלה עליכם".

כיוצא בזה הובא בהלכות רי"ץ גיאת הלכות לולב עמוד קכט: "תניא ד' מינין שבלולב, שנים מהם עושים פירות ושנים אין עושים, העושין פירות הן זקוקים לשאינם עושים, ושאינם עושין יהיו זקוקין לעושין. עושין פירות אלו תלמידי חכמים שמבקשין רחמים על בעלי בתים שינצלו מכל מיני פורעניות, דשלחו מתם, בעין רחמי איתכליא על עליא דאלמלא עלייא לא מתקיימין אתכלייא (חולין צב, א). ושאינן עושין פירות יהו זקוקין לעושין פירות, אלו בעלי בתים שעושין נחת רוח לתלמידי חכמים. ואין יוצאין בהם ידי חובתם עד שיהיו באגודה אחת, ואין ישראל בהרצאה עד שיהיו באגודה אחת, שנאמר (עמוס ט, ו) הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ".

ב,ג – ארבעת המינים כנגד ארבעה סוגים של יהודים

ויקרא רבה ל, יב: "פְּרִי עֵץ הָדָר – אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כַּפֹּת תְּמָרִים – אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת – אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וְעַרְבֵי נָחַל – אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר! אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו) הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו, ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. לפיכך משה מזהיר לישראל וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן".

ב,ד – מה רמתם של היהודים שכנגד לולב, הדס וערבה

קשה לבאר את הדברים כפשוטם, שהאתרוג הוא היחיד שרומז על יהודים שיש בהם תורה ומעשים טובים, ואילו הלולב רומז ליהודים שיש בהם תורה ואין בהם מעשים, כביכול למדנים שאינם שומרי מצוות. וכי דבר מצוי הוא שיהיו לומדי תורה שאינם מקיימים מצוות?! וכן לגבי ההדס, וכי יש שומרי מצוות שאינם לומדים כלל תורה?! לפיכך נראה שהלולב רומז למי שמצטיינים בתורה ולא מצטיינים במצוות, ואולי הכוונה למעשים טובים שמותירים חותם משמעותי בחברה, ואולי כי אין להם כסף לכך, ואולי מרוב שקידתם בתורה. וממילא לפי זה גם הערבה אינה עוסקת דווקא באנשים שמנוערים מתורה ומצוות, אלא באנשים פשוטים, שלא זכו להעמיק בתורה ולהצטיין במצוות, או לעשות מעשים טובים בעלי ייחוד. אבל הם חלק מישראל, ויש בהם כוח צמיחה עצום, והם מבטאים את כל מה שבכוח, שאח"כ יוצא אל הפועל באנשים הגדולים. סיוע לכך שאין מדובר ברשעים אפשר להביא מדברי הגמ' מנחות כז, א, ותנחומא אמור, שאמרו שההדסים והערבות כנגד בינוניים (לעיל ב, ב). ואע"פ כן כיוון שיהודים אלה אינם מדקדקים במצוות וממעטים בתורה, היה אפשר לחשוש שילכו לאיבוד, ועל זה אמר "לאבדן אי אפשר" אלא יתקשרו כולם יחד.

ב,ה – גם יהודים שאין בהם תורה ומצוות כלל כנגד ערבה

ולמרות שנראה שעיקר היהודים הרמוזים בערבה יש בהם קצת תורה ומצוות, מ"מ נראה שגם יהודים שמנוערים מתורה ומצוות רמוזים בערבה, וכלפיהם בעיקר היתה ההווא אמינא "לאבדן", וגם הם על ידי שהם מתקשרים לשאר היהודים, מתכפרים. וכן פירש שם בעץ יוסף כפשוטו, שאין ביהודים שנמשלו לערבה תורה ומעשים טובים, "רק שאין פורשים מדרכי הציבור ומכנים את עצמם בשם ישראל, וגם יש להם שכר, וכמו שאמרו כל הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה כולה, ולכן כולם אחודים זה בזה".

כך משמע גם בספר אבודרהם סדר תפלת סוכות, שהביא מדרש זה וקצת הוסיף: "… וְעַרְבֵי נָחַל, מה ערבה זו אין בה לא ריח ולא אוכל, כך ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, אמר הקב"ה: לאבדם אי אפשר, להחליפם באומה אחרת אי אפשר, שכבר כתבתי בתורתי (ויקרא כו, מד): וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם וגו'. אלא יעשו כולם אגודה אחת ויהיו מכפרין אלו על אלו…"

ב,ו – גם האתרוגים צריכים השלמה

אפשר שבלשון ויק"ר: "יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו", התכוונו שגם האתרוגים צריכים כפרה. כי למרות מעלתם, אינם שלימים, שאינם מצטיינים בתורה כלולבים, ואינן מצטיינים במצוות כהדסים, ואינם מסוגלים לתשובה כערבות, ולכן הם נזקקים להשלמה משאר ישראל. וכפי שמצינו לעיל (ב, ב) שהעושים פירות זקוקים לאלו שאין עושים פירות. וכן למדנו (תנחומא בובר אמור כה; ויק"ר ל, יב), שעל ידי שכולם יחד, הקב"ה מתעלה. היינו שדווקא על ידי ההתקשרות של האתרוגים לערבות ושאר המינים, יש יותר קידוש השם בכל העולמות.

ב,ז – שאין להגביה הערבה על ההדס

בספר שבולי הלקט סדר חג הסוכות סימן שנח, כתב על פי מדרש זה, שיש להיזהר שלא להגדיל הערבה על ההדס, שכן בעלי הפירות והריח מכפרים על הערבה, ואין להגדיל את הערבה עליהם.

ב,ח – ארבעת המינים רומזים לאבות ולאמהות

ויקרא רבה ל, י: "דבר אחר: פְּרִי עֵץ הָדָר זה אברהם שהדרו הקב"ה בשיבה טובה, שנאמר (בראשית כד, א): וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וכתיב (ויקרא יט, לב): וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן. כַּפֹּת תְּמָרִים זה יצחק, שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת זה יעקב, מה הדס זה רחוש בעלין, כך היה יעקב רחוש בבנים. וְעַרְבֵי נָחַל זה יוסף, מה ערבה זו כמושה לפני ג' מינין הללו, כך מת יוסף לפני אחיו".

"דבר אחר: פְּרִי עֵץ הָדָר זו שרה שהידרה הקב"ה בשיבה טובה, שנאמר (בראשית יח, יא): וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים. כַּפֹּת תְּמָרִים זו רבקה, מה תמרה זו יש בה אוכל ויש בה עוקצין, כך העמידה רבקה צדיק ורשע. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת זו לאה, מה הדס זה רחוש בעלין, כך היתה לאה רחושה בבנים. וְעַרְבֵי נָחַל זה רחל, מה ערבה זו כמושה לפני ג' המינין, כך רחל מתה לפני אחותה".

ב,ט – ארבעת המינים רומזים לסנהדרין ות"ח

ויקרא רבה ל, יא: "דבר אחר: פְּרִי עֵץ הָדָר זו סנהדרי גדולה של ישראל שהידרם הקב"ה בשיבה טובה, שנאמר (ויקרא יט, לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם. כַּפֹּת תְּמָרִים אלו תלמידי חכמים שכופין את עצמן ללמוד תורה אלו מאלו. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת אלו שלשה שורות של תלמידים שיושבין לפניהם. וְעַרְבֵי נָחַל אלו שני סופרים של דיינין שעומדים לפניהם וכותבין דברי המזכים ודברי המחייבין".

ב,י – ארבעת המינים רומזים להופעה האלוקית

ויקרא רבה ל, ט: "דבר אחר: פְּרִי עֵץ הָדָר זה הקב"ה שכתוב בו (תהלים קד, א): הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. כַּפֹּת תְּמָרִים זה הקב"ה שכתוב בו (תהלים צב, יג): צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת זה הקב"ה דכתיב (זכריה א, ח): וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים. וְעַרְבֵי נָחַל זה הקב"ה דכתיב ביה (תהלים סח, ה): סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ".

פורסם בקטגוריה פרק ד - ארבעת המינים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן