יב – מדיני האתרוג

פורסם בקטגוריה פרק ד - ארבעת המינים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/13-04-12/

https://ph.yhb.org.il/mp3/13-04-12.mp3

יב,א – אתרוג שחור

משנה בסוכה לד, ב: "אתרוג הכושי פסול. והירוק ככרתי, רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל". ושם בגמ' לו, א: "אמר מר: אתרוג כושי פסול. והתניא: כושי – כשר, דומה לכושי פסול! אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין – דומה לכושי תנן. רבא אמר: לא קשיא, הא – לן והא – להו". לרש"י, אביי מבאר, שאתרוג כושי שגדל בארץ כוש, כשר, ואתרוג שגדל אצלנו ודומה לו – פסול, כי השתנה מטבעו. ורבא מוסיף, שאתרוג כושי כשר רק באיזורים שהוא מוכר. אבל לרי"ף ורמב"ם (לולב ח, ה), לאביי, מה שאמרו במשנה אתרוג כושי כשר, הוא שיש לו גוון כהה במקצת, ודומה לכושי פסול, היינו שהוא שחור לגמרי. ורבא מוסיף, שגם כהה במקצת כשר רק במקומות שהוא שכיח שם ולא במקומות שאינם מכירים סוג אתרוג כזה.

וכן נפסק בשו"ע תרמח, יז: "מקום שהאתרוגים שלהם כעין שחורות מעט, כשרים; ואם היו שחורים ביותר כאדם כושי, הרי זה פסול בכל מקום". ובהלכה כתבתי סתם שאתרוג שחור פסול, כי אין מצויים אצלנו שחורים ושחורים במקצת, וממילא אצלנו הוא פסול.

יב,ב – ירוק ככרתי

לגבי הירוק ככרתי שאמרו במשנה לד, ב, שהוא פסול, מבואר בסוכה לא, ב: "משום דלא גמר פירא". ולגבי אתרוג בוסר נחלקו בסוכה לו, א: "אתרוג הבוסר, רבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירין". ונפסק בשו"ע תרמח, כב, שאם שיעורו כביצה, אפילו הוא בוסר שעדיין לא נגמר פריו – כשר, כדעת חכמים. ולעומת זאת אם הוא קטן מכביצה, אפילו אם נגמר פריו – פסול (מ"ב סו).

הרי שאתרוג ירוק כעשבי השדה פסול אפילו אם גודלו כביצה, מפני שלא נגמר פריו. וכתבו תוס' ורא"ש (סוכה לא, ב), שאם במשך הזמן יצהיב, גם עתה שהוא ירוק ככרתי – כשר, שאם לא היה נגמר פריו לא היה יכול להבשיל ולקבל מעט צבע צהוב. וכן נפסק בשו"ע תרמח, כא. ואמנם הב"ח מחמיר ואוסר כל עוד לא קיבל מעט צבע צהוב. אבל האחרונים לא קיבלו את חומרתו (שעה"צ תרמח, סט).

כדי לזרז את ההצהבה מומלץ להניח את האתרוג ליד תפוח, ועדיף בכלי סגור, כי התפוח מפריש אדים שגורמים להבחלה.

יב,ג – דינים נוספים

נימוח כולו וקליפתו וזרעיו קיימים, כתב בשו"ע (תרמח, ד), בסתם שכשר, ויש פוסלים. וכתבו שועה"ר ומ"ב יז, שיש להחמיר כשאפשר.

אתרוג שהיה בתחילה כשיעור ביצה ונצטמק במשך החג לפחות מכביצה – בבית השואבה (הפוסלין באתרוג צ) התיר בברכה. וכ"כ חזו"א (קמח, ב). אולם לבאו"ה תרמח, כב, פסול, ואם אין לו אחר, יטלנו בלא ברכה.

פורסם בקטגוריה פרק ד - ארבעת המינים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן