י – אתרוג מורכב ודין הפיטם

פורסם בקטגוריה פרק ד - ארבעת המינים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/13-04-10/

י,א – פסול אתרוג מורכב

מוסכם להלכה שאתרוג מורכב פסול. כמה טעמים נאמרו בזה: א) הטעם העיקרי מפני שאתרוג הוא זה הגדל על עץ האתרוג, והמורכב אינו אתרוג (תשובת רמ"א קיז; מ"א תרמח, כג), מפני שהוא נוצר על ידי שני מיני עצים (שבות יעקב לו; חזו"א כלאים ג, ז). ב) שנעשתה בו עבירה (לבוש תרמט, ד). ג) משום שהוא חסר, שכן מה שגדל בעזרת העץ הנוסף נחשב כחסר, ואף בשאר הימים שחסר כשר, המורכב פסול, כי שיעורו כביצה ואלי חסר בו שיעור (מהר"ם אלשיך; ט"ז תרמט, ד). ד) אין טעם עצו ופריו שווה (כפות תמרים סוכה לה; והסכים לכך בחת"ס רז). ה) בל תוסיף (חלקת יואב לב). ו) פרי אחד אמרה התורה ולא שניים (נפש חיה, בכורי שלמה או"ח ז-ח). ז) כהמשך לזה, החלק שצמח מהעץ השני חוצץ בין ידו לאתרוג (בשם הר"מ גימפל יפה).

אמנם יש שהתירו אתרוג מורכב, הואיל ועיקרו אתרוג. וכ"כ מעיקר הדין בשו"ת הב"ח קלה-קלו, ועל פי זה כתב שאין למחות באלה שמברכים עליו, וכן נוהגים במקומות רבים. ע"כ. וכ"כ בשו"ת רמ"א קיז, שבדוחק גדול אפשר לברך על אתרוג מורכב. וכ"כ פנים מאירות ב, קעג, שבדיעבד אפשר לסמוך על הפוסקים שהתירו לברך על אתרוג מורכב. וכיוצא בזה כתבו מהרש"א אלפנדרי או"ח יג; איתן האזרחי נט; ומשפטי עוזיאל א, כד.

י,ב – המחמירים בענפים וזרעים שנלקחו מאתרוג מורכב

לדעת הרבה אחרונים, אם הרכיבו ענף של אתרוג על כנה של מין אחר, הענף של האתרוג נעשה אתרוג מורכב, וגם אם יחתכו ענפים מן האתרוג, או יקחו זרעים מן האתרוג, ויעשו מהם עצים חדשים שאינם מורכבים, כיוון שהענפים או הזרעים נלקחו מאתרוג מורכב, גם העץ החדש ואפילו דור עשירי נחשב מורכב ופסול.

כ"כ בעל 'גט מקושר' (בתשובתו המובאת בשו"ת בגדי ישע סימן טז אות ט), שכוח הצומח בא מכוח שני החלקים וז"ל (שם אות כג): "אפילו יצאו ממורכבים מאלף שנים קדמוניות אם הם מורכבים תולדותיהם כיוצא בהם וגם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם". וכ"כ שו"ת חמדת שלמה (או"ח סי' לז); ר' שלמה קלוגר (שו"ת שנות חיים דף עז ע"ד); שו"ת נפש חיה (או"ח סו"ס ב); שו"ת מהרא"ל צינץ (סימן ו); ר"ח פלאג'י (שו"ת לב חיים ב, קכא, דף פב ע"ג למעלה); ר' שמואל סלנט (במכתבו לר' יצחק אלחנן מקוונא; מובא בארבעת המינים השלם עמ' קצד). וכן מצינו שגם מרן הרב קוק זצ"ל חשש לזה, שהתנה את הסכמתו לאגודת 'פרי עץ הדר' בכמה תנאים, והראשון בהם: "לברר לפני בברור גמור יסודות הגרעינים שמהם נתגדלו עצי האתרוגים של כבודם, שנלקחו מפרי האתרוגים הגדלים פרא שאין עליהם חשש הרכבה" (אגרות הראיה א, יז). וכ"כ חזו"א (כלאים ג, ז), שאע"פ שאם הענף שלקחו מחלק האתרוג דומה לאתרוג, מותר להרכיבו עם אתרוג, כי מצד איסור כלאיים הולכים אחר הדמיון. מ"מ הפרי היוצא ממנו דינו כאתרוג מורכב ופסול.

י,ג – המתירים וסברתם

בשו"ת בית אפרים (או"ח נו, מד"ה 'ואחרי הודיע' והלאה; וכ"כ בספרו שערי תשובה תרמט, ז), לאחר שדן בהרחבה בטעמי הפסול של אתרוג מורכב, כתב שיש לברר על מה סמכו הפוסקים במדינתו להקל. והעלה שהאיסור הוא באותו העץ שהורכבו בו האתרוג והלימון. אך אם לקחו אח"כ מאילן מורכב יחור מחלק האתרוג (הרוכב) ונטעוהו כעץ בפני עצמו, למרות שהתחזק מכוח ההרכבה, הוא חוזר להיות "פְּרִי עֵץ הָדָר", והוא הדין לכל תולדותיו שנוטעים ממנו. ואין לפסול יחור זה בטענה שסוף סוף נוצר בעבירה, כיוון שאחרי שנותק מהעץ הרי הוא בפני עצמו ומותר לנוטעו מהתורה. והסכימו לדבריו בכורי יעקב (תוספת בכורים סו"ס תרמח); חלקת יואב (סי' לב, סוף ענף ו); שארית ישראל (סימן כט); ומנחת אלעזר (ג, עז).

י,ד – לפי המקובל כיום דעת המתירים נראית

לפי המחקרים המדעיים האתרוג אינו מושפע מהכנה שדרכה הוא יונק מהקרקע, שכן הכנה אינה אלא כצינור להעברת מים ומינרלים, אבל כל התכונות של האתרוג נקבעות על פי הרוכב שעליו האתרוג צמח. לפי זה, אם יקחו זרעים מאתרוג זה, או ענפים מהרוכב, הרי שהם יהיו אתרוגיים לגמרי, בלא שום השפעה של הכנה שהיתה לרוכב שממנו יצאו. וכ"כ פרופ' גולדשמידט (תחומין ב, 143), ופרופ' זהר עמר (אתרוגי ארץ ישראל, עמ' 20). עובדה היא שכאשר צריכים להרכיב עץ רגיש על עץ עמיד, לעולם צריכים להמשיך לבצע את ההרכבות הללו, מפני שהיחורים שיוצאים מהרוכב נותרים רגישים גם בדור העשירי כפי שהיו בתחילה, וכדי לחזקם צריך להרכיבם על כנה של סוג עמיד.

ואם כן עיקר הפסול של אתרוג מורכב, הוא מפני שבפועל האתרוג גדל גם בעזרת עץ שאינו אתרוג, או מפני שנעשתה בו עבירה, אבל לא מפני שיש בו תכונות שאינם של אתרוג. ואם כן כל הטעמים שנאמרו לגבי פסול אתרוג מורכב, כבר לא קיימים בעצי אתרוג שניטעו על ידי זרעים או יחורים שנלקחו מאתרוגים מורכבים. והיתר זה הרבה יותר מרווח ממה שכתב בשו"ת בית אפרים או"ח נו, שהוא סבר שהיחור שנלקח מהעץ המורכב מושפע מעט מהכנה, ואע"פ כן התיר. ומה שכתב בכשרות ארבעת המינים (עמ' קפג), שדינו של הבית אפרים לא התקבל, הוא מפני שסברו שהיחורים והזרעים מושפעים מהכנה, ואין זה אומר שכיום היו מחמירים.

וממילא אין צורך לדקדק כל כך כיום במסורות האתרוגים, שכן בפועל כיום מקפידים שלא להרכיב את האתרוגים, והחשש שמא באחד הדורות הקדומים היתה בהם הרכבה, אינה פוסלת.

י,ה – גם לדעת המחמירים אין להחמיר בספק ספיקא

ואף אם נחשוש לדעת המחמירים, מ"מ בספק אם היחור הזה נלקח מעץ שהורכב בדור הקודם או לפני כמה דורות, אפשר להקל, שהוא ספק ספיקא. וכן כתבו בפסק דין בד"ץ ירושלים בשנת תרל"ז, לגבי עצי אתרוג שאין בהם סימני הרכבה: "לכן כל אילן ואילן אשר יובדק ע"י מומחים שאינו מורכב, אין לנו לחוש אולי הוא שתול מאילן מורכב, והוא כשר לכל הדעות בלי שום פקפוק". וסמכו על כך הרב חיים דוד הלוי (תחומין יח עמ' 333), וחזו"ע עמ' רכח. יש להוסיף, שגם העצים שנחשבו כאינם מורכבים, על פי מרן הרב קוק או חזו"א וכיוצא בהם, הוא מפני שנלקחו מעצים שגדלו בר, אבל אין שום הוכחה שכך גדלו מששת ימי בראשית, ויתכן שהולך דרכים אכל שם אתרוג שגדל בעץ מורכב וזרק את זרעיו, ומהם צמח אותו עץ.

י,ו – פיטם ובוכנה

במשנה סוכה לד, ב, מבואר שאתרוג שניטלה פטמתו – פסול, ניטל עוקצו – כשר. ובגמרא לה, ב: "נטלה פטמתו. תנא רבי יצחק בן אלעזר: נטלה בוכנתו".

נחלקו הראשונים מהו 'נטלה פטמתו' האסור. י"א שהיא הדד שבראש האתרוג המכונה בימינו 'פיטם' (ר' יעקב בר' יקר, רש"י, ערוך בשם ר"ח, רי"ף, רמב"ם ומאירי). וי"א שהיא החלק העגול הנכנס בתחתית האתרוג כבוכנה, שמחבר את האתרוג לאילן, המכונה 'עוקץ' (ר' יצחק הלוי, רמב"ן, ר"ן, וערוך בשם ר' גרשום). ולר"ת היא הבשר שתחת הדד שבראש האתרוג.

לגבי מה שמובא בגמרא שרבי יצחק בן אלעזר סובר שנטלה פטמתו הפסול הוא 'נטלה בוכנתו', יש אומרים שבוכנתו היא פטמתו, והוא שם נוסף לפיטם (ר' יעקב בר' יקר; רש"י). ויש אומרים, שרבי יצחק בן אלעזר מוסיף, שכמו שניטלה פטמתו פסול, גם נטלה בוכנתו, היינו עוקצו, פסול (ר"ח, רי"ף ורמב"ם).

י,ז – סוגי הפיטמים

בלא להרחיב בסיכום הדעות, נראה שאת רוב השיטות ניתן להסביר בלא מחלוקת, שכן ישנם שני סוגי פיטמים. 'פיטם בשרי' – מראהו כמראה האתרוג, ויש בתוכו בשר כבשר האתרוג, ודינו כדין ראש האתרוג לכל דבר, שכל חסרון או כתם שפוסל בחוטם האתרוג פוסל גם בחלק הבשרי של הפיטם. ואם הפסול הוא משום חסר, מיום שני ואילך כשר. (ובמ"א תרמט, יז, כתב שכך דעת דרכי משה והג"מ. אולם ממגיד משנה ח, ז, משמע שהפסול של חסר פטמתו הוא משום הדר, ואולי על פי זה פסק לר"א מפראג שפסול כל שבעה, והוא עפ"י שיטת הרא"ש ודעימיה).

'פיטם עצי' – מראהו כמראה עץ והוא יבש וקשה ויש בראשו מעט שושנתא, ובדרך כלל הוא נופל בתחילת גידול האתרוג, ורק לעיתים נדירות הוא נותר על האתרוג. לגביו דיברו הראשונים, שאם ניטל כולו או כל החלק שבולט מעל האתרוג – פסול, אבל אם ניטל חלקו – אינו פסול, וכפי שמבואר בשו"ע תרמח, ז, ומ"ב ל.

י,ח – ראיות מלשון הראשונים שדין פיטם בשרי כראש האתרוג

המאירי נמנה עם הראשונים הסוברים שהפיטם הוא דד האתרוג, וכך כתב (לד, ב, 'ונראה'): "פטמתו האמור במשנה פירוש פיקא והוא כמין שלישי של אתרוג שחוטם יוצא מנקודת חדודו והשושן עומד על ראש החוטם ואותו חוטם הוא ממין האתרוג וראוי לאכילה".

וכן נראה מהרי"ף והרמב"ם. שכן מבואר בפוסקים שפסול חזזית ושאר מראות הפוסלים אינם שייכים בשושנתא, כיוון שהיא קשה כעץ ואינה ממין וגוון האתרוג. אם כן אף הרי"ף (יז, ב) והרמב"ם (ח, ז) הפוסלים בעלתה חזזית על דד האתרוג (וה"ה בשאר מראות הפוסלים) אינם מדברים על פיטם השונה ממין וגוון האתרוג כפיטם העצי, אלא באתרוג בעל פיטם בשרי.

מאידך, ר"ת (המפרש שהפיטם אינו בדד האתרוג) כתב (תוס' לה, ב, 'נטלה'): "וקצת היה נראה מדמזכיר כאן גבי אתרוג פטמתו ועוקצו וחוטמו וכן נמי התם גבי דדי אשה, משמע ששלשה במקום אחד לצד ראשו של אתרוג דעוקץ פעמים שיוצא מחודו שבראשו כמין עוקץ בולט וקשה כעץ ולכך קרי ליה עוקץ ונטלה פטמתו דהיינו בוכנתו היינו שנתלש אותו עוקץ ממקום חיבורו ונשאר כמין גומא בראש האתרוג". ומתיאור הפיטם ברור שמדובר בפיטם עצי, כיוון שפיטם בשרי אינו 'קשה כעץ' אלא הוא כגוף האתרוג, כמו כן הוא אינו 'תחוב' באתרוג אלא הוא המשך ישיר של האתרוג ולכן גם אם ינטל לא תיווצר גומה.

וכן נראה מהרא"ש המסביר שלר' יצחק הלוי אין לפסול בראש האתרוג כיוון שאינו ממין האתרוג כלל. וכן נראה מהר"ן ממנו עולה שלסוברים שהפטמה היא בראש האתרוג אין לפסול אלא כשניטלה כולה. ואם מדבר באתרוג בעל פטמה בשרית כיצד מתיר בניטל חלק מהפטמה, הרי האתרוג חסר?!

י,ט – הלכה למעשה

עפ"י האמור, דין פיטם בשרי (שהוא המצוי כיום בשווקים) כדין ראש האתרוג לכל דבר, שכל חסרון או כתם שפוסל בחוטם האתרוג פוסל גם בחלק הבשרי של הפיטם. ודין פיטם עצי כדין העוקץ, שאם ניטל כולו עד שנוצרה באתרוג כמין גומה – האתרוג פסול, ואם נותר בו כל שהוא שבולט מעל גובה האתרוג – האתרוג כשר (ונראה שלפיטם זה התייחס במ"ב תרמח, ל).

וכ"כ לחלק בין פיטם בשרי לעצי בכה"ח (תרמח, מח); שו"ת איש מצליח (ב, מד-מה); ארבעת המינים למהדרין (עמ' שכח-שכט; שפג); וכן מובא בכשרות ארבעת המינים (עמ' קפה) בשם הרב צבי מיכל הלר מורה הוראה בירושלים.

אמנם, בכשרות ארבעת המינים (עיונים ג) חלק וכתב שדין פיטם בשרי כדין פיטם עצי, וחיזק את דבריו מכך שבפועל אין פיטם עצי ממש אלא כל הפיטמים דומים לפיטמים המצויים היום, ואם כן גם בפיטם הבשרי חלים כל הדינים המקילים, שאם עדיין הוא בולט מהאתרוג כשר. והביא שכ"כ כפות תמרים (לה, ב, 'אמר רבא'); וחיים וברכה (רנט). וכ"כ אשל אברהם (תרמח, ט); ופס"ת (תרמח, 10).

ואכן באמת נדיר כיום למצוא פיטמים עציים, שכן בדרך כלל הם נושרים תוך כדי גידולו של האתרוג. אולם לעיתים רחוקות ישנם וכבר ראיתי כמה כאלה, שחיבורם לאתרוג היה רופף מאוד, ועליהם דיברו הפוסקים. וכפי הנראה בעבר היו יותר מצבי ביניים. וכיום שיודעים, על ידי ריסוס מסוים, לגרום לזנים מסוימים לגדל פיטם בשרי, פחות מצויים מצבי ביניים.

י,י – ניטל העוקץ

למעשה נפסק לגבי העוקץ שמחבר את האתרוג לאילן, שאם ניטל כל החלק העצי ונשארה במקומו גומה – האתרוג פסול ביום הראשון, משום חסר (מ"ב תרמח, לג). אבל אם נשאר כל שהוא מהחלק העצי, שמכסה את כל רוחב הגומה – כשר אף ביום הראשון, כיוון שאין העוקץ נחשב כחלק מגוף האתרוג (שו"ע ורמ"א תרמח, ח). ויש אומרים שלפי הסוברים שחסר פוסל רק כאשר החסרון הוא כאיסר, אזי גם בניטל העוקץ פסול רק כאשר החסרון בשיעור איסר (כפות תמרים לו, א; בכורי יעקב בתוספת ביכורים תרמה, כז).

המקור לפסול ניטל העוקץ שנוי במחלוקת: יש ראשונים שסוברים שמה שאמרו במשנה (סוכה לד, ב) ניטלה פטמתו פסול, הכוונה ניטל עוקצו (ר' יצחק הלוי, רמב"ן, ר"ן, וערוך בשם ר' גרשום). יש ראשונים שסוברים, שרבי יצחק בן אלעזר שהובא בגמ' הוסיף שגם ניטלה בוכנתו פסול, וזה עוקצו (ר"ח, רי"ף ורמב"ם). ואם לא נקבל את הפירוש שהפיטם או הבוכנה הוא העוקץ, אזי הוא יהיה פסול רק אם נטילת העוקץ תגרום לחסרון כל שהוא, שכן למדנו שלדעת הרבה ראשונים (רש"י, רמב"ם ורא"ש), חסר כל שהוא פסול ביום הראשון. (ובמ"א תרמט, יז, הזכיר דעה שהפסול משום הדר).

ולר"ח שפירש שרבי יצחק בן אלעזר הוסיף שגם ניטל בוכנתו היינו עוקצו פסול, החידוש הוא, שלמרות שסתם חסר פוסל רק כאשר החסרון כשיעור איסר, כאן בניטל עוקצו, גם בכל שהוא פוסל (וכעין זה כתב בהגה"מ ח, מ, בשם רא"ם, שזה הטעם שהיתה המשנה צריכה לומר שניטלה פטמתו פסול, אפילו שחסר רק כל שהוא). והמגיד משנה (ח, ז) למד מכך, שאכן הלכה כדעת הסוברים שחסר כל שהוא פסול.

עד כה בארנו את הדין לפי הסוברים שטעם הפסול משום חסר, שכ"כ השלמה לד, ב; מכתם; רמ"א תרמט, ה; מ"ב תרמח, לג; ערוה"ש יח. אמנם י"א שהפסול משום שאינו הדר, וכ"כ לבוש תרמח, ז; מ"א יז; שועה"ר תרמט, יז. ועיין בקושיה שנזכרה לעיל, מה החידוש בפסול של ניטל עוקצו, ואם הפסול משום הדר, אליבא דהרא"ש השאלה בטלה, שכן מדובר בפסול כל שבעה, וגם אין צורך בשיעור של איסר כדי שיהיה פסול.

פורסם בקטגוריה פרק ד - ארבעת המינים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן