פרק ל – תחומי שבת

א,א – תחום שבת הוא ככלי לקלוט את שפע האור ליקוטי הלכות עירובי תחומין ב, א: בשבת נמשכים החיים לעולם, שהיא מקור הברכה, ולכן בשבת

ב,א – האם מוסיפים שיעור קרפף מעירוב של צוה"פ- הערה 4 כתב הרב בלייכר ב'תחום שבת ומדידתו' עמ' 18 עפ"י שונה הלכות שצ"ח ג', שכשמודדין

ה,א – שעיקר מדידת תחומין בקו אווירי במשנה עירובין (נז, ב) מבארים חכמים את דרך המדידה: "אין מודדין אלא בחבל של נ' אמה לא פחות

ו,א – האם בשעת הצורך מותר לרבע שלא לריבוע העולם (הערה 6) יש סוברים שרשאים בני העיר להחליט לאיזה צד יהיה הריבוע. וכן כתב רבנו

ז,א – עיר העשויה כקשת או כגאם עירובין נה, א: "היתה עשויה כמין קשת או כמין גאם (אות יוונית שצורתה – Γ). – רואין אותה

ח,א – חיבורי ישובים וערים – הבלעת ריבועים עירובין נב, ב, במשנה: "כיצד מעברין את הערים? בית נכנס בית יוצא, פגום נכנס פגום יוצא. היו

ט,א – כפרים המשולשים כבר למדנו, שכפרים סמוכים, שאין ביניהם מאה ארבעים ואחת אמה ושליש, נידונים ככפר אחד, ותחום השבת שלהם הוא תחום אחד. ובגמרא

יא,א – עצה טובה ליוצא בשגגה מתחומו אמרו חכמים, שאם זה שיצא מתחומו היה נצרך לנקביו,[4] רשאי ללכת יותר מד' אמות כדי למצוא מקום צנוע. ואם

יב,א – לאיזה צורך מותר להניח עירוב גם לצורך יראה מותר להניח 'עירוב', כגון שהוא מתיירא מגויים שיבואו אליהם, ורוצה שתהיה לו אפשרות לברוח לעיירה

יג,א – זמן קניית העירוב בשו"ע (רסא, ד) כתב שאין מערבין אחר שקיבלו עליהם שבת. ובסימן שצג, ב, כתב שמערבין עירובי חצרות בין השמשות והוסיף