ו – ריבוע העולם וריבוע העיר

פורסם בקטגוריה פרק ל - תחומי שבת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-30-06/

ו,א – האם בשעת הצורך מותר לרבע שלא לריבוע העולם (הערה 6)

יש סוברים שרשאים בני העיר להחליט לאיזה צד יהיה הריבוע. וכן כתב רבנו יהונתן (עירובין טז, א, 'אם'): "הבא לרבעה – כלומר שהיתה עגולה או בית נכנס ובית יוצא והוצרך לרבעה, אנו נותנין לו עצה שירבענה ברבוע עולם, אע"פ שאם היתה מרובעת מתחלה ואין ריבועה כריבוע עולם אין לנו למדוד אלא מריבוע הנמצא לו, אבל כיון שרוצה לרבעה טוב שירבענה לריבוע עולם". ומשמע שזו רק עצה, אבל אם ירצו, יוכלו לרבע לכיוון אחר מריבוע העולם. והביא דבריו בפרישה (שצח, א). וכן כתב במרכבת המשנה (שבת כז, ב): "ודעתי בדבר זה דודאי הברירה בידו לרבע התחומין לכל צד שירצו, כמו שאם דרך משל בוחר לעצמו התחום שילך לקרן מזרחית דרומית אלפים אמה ולצד מזרח אלפים ושמונה מאות הרשות בידו, וכן יכול להטות את המרובע כמו שירצה. אלא שבאם דרך משל הולך בקרן מזרחית דרומית אלפים ושמונה מאות אז אסור לו לילך לצד מזרח אף פסיעה אחת יותר מאלפים, שהרי אין לו אלא השתכרות זוית אחד. ומשום הכי מציינין התחומין ואז על ידי ציון זה כל בני העיר ניטלה בחירתם ואין להם אלא מרובע אחד ואסור לו לילך חוץ לציון כלל". ועל פי זה כתב בנוב"י (תניינא או"ח נא) שיכולים בני העיר לרבע שלא כפי ריבוע העולם אם באופן זה יוכלו להגיע למקום שירצו. ומחויבים לריבוע זה כולם, לכל השבתות, ואין היחיד רשאי לרבע באופן אחר, ואם ירצו לשנות יצטרכו הסכמה של כל בני העיר.

לעומת זאת כתב המאירי (נו, א): "כבר ביארנו שהבא לרבע אינו מרבע אלא לריבוע של עולם. אעפ"י שאפשר שלכוונת הילוכו יהא מרויח יותר אם נרבעה לאלכסונו של עולם". וכן משמע מדברי רמב"ם (כח, ז) ושו"ע (שצח, ג): "כשהוא מרבעה מרבעה בריבוע העולם". וכ"כ מ"ב שצח, ז, וחזו"א קי, כג.

ובחיי אדם (עו, ב) הביא בשם מקצת גאונים שנותנים אלכסון של ריבוע אלפיים (כלומר אלפיים ושמונה מאות אמות) לכל רוח, וכן הוא בספר העתים לרבינו יהודה בר ברזילי הברצלוני סה-סו, וכן הוא באוצר הגאונים למסכת עירובין, חלק התשובות, על דף נו, ב, וכן כתב רא"ש עירובין ד, יג, בשם ר"ת. וכדעה זו כתב הרב ברמן בספרו הלכה לעם. וטעם דעה זו, שאינו צריך לקבוע את ריבועו לשבת, אלא בכל עת יכול לשנותו לפי העניין.

ו,ב – יחיד השובת בשדה רשאי לברור את כיוון הריבוע

השובת בשדה, תחום השבת שלו לפי כיוון ארבע אמותיו שברר לו. שכך למדנו לעניין טלטול (כא, ו, א) שהוא קובע את הכיוון של ד' אמותיו, וממילא כך הדין לתחום השבת שלו. ולכן, אדם שמניח עירוב תחומין מחוץ לעיר, רשאי לברור את ארבע אמותיו לאלכסון העולם כדי שהתחום יכלול את המקומות שאליהם הוא רוצה להגיע. כן משמע מדברי מ"ב (שצו, ו), וכ"כ חזו"א (קי, כד), 'תחום שבת ומדידתו' (ד, כד), 'תיקון עירובין' (פרק ו הערה קכט, עיי"ש), וכ"כ הרב דסברג והרב רוזן (תחומין ה').

ו,ג – ריבוע העולם וריבוע העיר (הערה 7)

אמרו במשנה (עירובין נג, א): "ועושין אותה כמין טבלא מרובעת, כדי שיהא נשכר את הזוויות". כלומר, לפני שמודדים את תחום אלפיים האמות של העיר, יש לרבע אותה. ובגמרא שם (נה, א): "כיצד מעברין את הערים? ארוכה – כמות שהיא. עגולה – עושין לה זויות. מרובעת – אין עושין לה זויות. היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחר – רואין אותה כאילו היא שוה". מברייתא זו למדנו על כללי הריבוע, שאינו חייב להיות ריבוע ממש, שכל צלעותיו שוות, אלא הוא יכול להיות מלבן ("ארוכה כמות שהיא"), והעיקר שזוויות המלבן יהיו ישרות. עוד ביארו בגמרא (נה, א), שעיר עגולה מרבעים לריבוע העולם, דהיינו, שצלעותיו מקבילות לרוחות השמים, אבל עיר שצורתה מלבנית מלכתחילה, אין מרבעים אותה לריבוע העולם, אלא מניחים אותה בצורתה המקורית. גם עיר קרובה למלבן, שצורתה טרפז, "רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחר רואין אותה כאילו היא שוה", שמרבעים אותה לפי צלעותיה המקבילות ולא לפי ריבוע העולם. אלא, שנחלקו ראשונים ואחרונים לגבי צורות ביניים, האם הולכים בהן לפי ריבוע העולם או לפי הנטייה המסוימת שיש לעיר.

מדין עיר העשויה כקשת, שלדעת רוב הפוסקים מרבעים לפי היתר (הקו המתוח בין קצות הקשת), וכפי שכתב רשב"א בשם ראב"ד, שאין חוששים לה לריבוע העולם, למדו שכאשר יש לעיר צלע ישרה לכל אורכה – מרבעים לפי צלע זו.[2]

מדין עיר העשויה כגאם (עירובין נה, א, ועיין להלן בהלכה ז), שלדעת רוב הפוסקים מרבעים לפי הזווית הישרה שלה (כן דעת רשב"א וריטב"א ומאירי), למדו שכאשר יש לעיר זווית ישרה מרבעים לפי אותה זווית.

ובשתי ערים אלו, העשויות כקשת וגאם, לדעת שועה"ר שצח, ג, וחיי אדם עו, יד, מרבעים לריבוע העולם.

וכתב חזו"א קי, כג: "מיהו משמע דכל שיש צד אחד של העיר קו ישר מרבעין כפי צד זה ריבוע העיר, וכמש"כ לעיל סימן פ (לדף נ"ד ב). מיהו אם אין צד אחד ממלא כל הרוחב, ועוד יתכן תמונות שקשה להכריע אם מרבעין אותה לריבוע עולם או בריבוע עצמה, וגם ריבוע עצמה יתכן לפנים שונים, ואז אי אפשר להתיר אלא מקום שמובלע בב' התחומין, ואפשר דמרבעין באופן ששטחו פחות וכן מסתבר".


[2]. המאירי נה, א, בהסבר הדין שאין מרבעים הקשת לריבוע העולם אלא לפי היתר שלה, כתב: "וטעם הדבר, דבעגול שלם דין הוא שלא נרבעהו אלא בריבועו של עולם מפני שאין לו צד ריבוע כלל, אבל עגול קשת הואיל ומצד הרחב נקרא מרובע, לא נקפיד שיהא ריבועו אלא כמו שיזדמן". כלומר, שדי בצד אחד ישר כדי לקבוע את כיוון הריבוע. וכן מפורש בחזו"א שיובא להלן.
פורסם בקטגוריה פרק ל - תחומי שבת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן