חובה לקרוא את המגילה בלילה ולחזור לקוראה ביום. והטעם, כמו שזעקו בעת צרתם אל ה’ ביום ובלילה, כך צריך לקרוא את המגילה ביום ובלילה (מגילה ד, א; רש”י שם).
קריאת המגילה בלילה זמנה כל הלילה, מצאת הכוכבים ועד עמוד השחר. וקריאת היום זמנה כל היום, מהנץ החמה (ובדיעבד מעמוד השחר) ועד שקיעת החמה. וזריזים מקדימים למצוות וקוראים בלילה מיד אחר תפילת ערבית, וביום מיד אחר תפילת שחרית (שו”ע תרפז, א; תרצג, א, תרצג, ד).
אסור לאכול או לישון קודם קריאת המגילה של לילה. אבל ללמוד תורה מותר. מי שקשה לו להמשיך בצום תענית אסתר עד אחר קריאת המגילה, רשאי לשתות לפני קריאת המגילה, ובתנאי שלא ישתה שתייה משכרת. וכן מותר למי שרעב לאכול אכילת ארעי לפני קריאת המגילה, היינו פירות בלא גבול, ומזונות עד שיעור כביצה (שו”ע רלב, ג, מ”ב לה. רמ”א תרצב, ד, מ”א ז, מ”ב יד-טו).
וכן הדין לפני קריאת מגילה של יום, שגם אם כבר התפלל שחרית, לא יאכל עד שיקיים את מצוות קריאת המגילה. בשעת הדחק מותר לאכול אכילת ארעי לפני קיום המצווה. גם לאשה אסור לאכול לפני שתשמע את קריאת המגילה. ואם היא רעבה, מותר לה לאכול אכילת ארעי אבל לא אכילת קבע (מ”ב תרצב, טו-טז. במקום שיש צורך גדול, תבקש שיזכירו לה או תקבע תזכורת בנייד, וכך תוכל לאכול סעודת קבע לפני קריאת המגילה).
לדעת כמה מגדולי הראשונים, עיקר מצוות הקריאה ופרסום הנס הוא ביום, כמו שאר מצוות הפורים שמצוותן ביום. ועל כן צריכים לדקדק יותר בקריאת היום, וכן צריך להתאמץ יותר שתהיה ברוב עם, ולכל הפחות במניין.[5]
