אחת מהשאלות ההלכתיות הקשות, היא שאלת ניתוחי המתים. במשך מאתיים השנים האחרונות, מקצוע הרפואה דורש ביצוע ניתוחים במתים. כאשר המטרה הראשונה היא לימוד אנטומיה, היינו הבנת מבנה גוף-האדם. לשם כך בוצעו ניתוחים רבים, שבהם בותרו הגופות לגורמים, כדי לעמוד על מבנה האיברים, העצמות, מערכת הדם ועוד. המטרה השנייה היא לימוד פתולוגיה, היינו הכרת המחלות ודרכי פגיעתן בגוף, וזאת, כמובן, כדי לפתח שיטות ריפוי. בנוסף לכך, לבתי-הספר לרפואה היו נדרשים מתים רבים, כדי שהסטודנטים לרפואה יוכלו לתרגל בהם ניתוחים שאחר-כך יבוצעו באנשים חיים.
והשאלה היא, האם על פי ההלכה מותר לבצע ניתוחים במתים.
שאלה זו מורכבת מאוד. ותחילה נקדים: מבחינה הלכתית ישנם כמה איסורים בניתוח המת. ראשית, הננו מצוּוים לקבור את המת, ולהעניק לו כבוד (כמבואר להלן טז, ה), וודאי שהניתוח מבזה אותו. גם מצוות “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” (ויקרא יט, יח), דורשת מאיתנו לנהוג כלפיו בכבוד (עמוד הימיני לד). ואם בגלל הניתוח קבורתו מתעכבת ביום, עוברים בזה על האיסור “לֹא תָלִין” (דברים כא, כג). בנוסף לכך ישנו איסור ליהנות מגופו של המת, ולדעת כמה פוסקים, המנתחים את המת עוברים על האיסור הזה (חת”ס יו”ד שלו, ולחזו”א יו”ד רח, ז אין בניתוח מתים איסור הנאה ממת).
אם כן ברור שככלל אין להתיר ניתוחי מתים. אולם במקרה שעל-ידי הניתוח יוכלו להציל חיי אדם – מותר לנתחו, משום שפיקוח-נפש, היינו הצלת חיי אדם, דוחה את כל התורה (יומא פד, ב), ולכן במקרים מסוימים של פיקוח-נפש, ניתן להקל לנתח מתים.
